המדד שלא התעדכן כבר שנה וחצי והחורים באינפלציה: למה יוקר המחיה לא משתקף בנתונים הרשמיים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מדד המחירים לצרכן: חורים בדיווחים וקושי להשוות בין יצרנים

המדד הראשי, והחשוב ביותר, הוא מדד המחירים לצרכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מוצרי המזון מהווים 18% מהמדד, כולל פירות וירקות. זה המדד הרשמי של מדינת ישראל, עם שימוש נרחב גם בשוק ההון: "אני עוקב אחרי מדד המחירים לצרכן מסיבה פשוטה: שוק האג"ח עוקב אחריו", אומר אלכס זבז'ינסקי, כלכלן ראשי בבית ההשקעות מיטב. "כלומר, משלמי האג"ח מבטיחים ריבית מסוימת, ועליה את השינוי במדד". גם חוזים רבים במשק ואף החלטות ממשלה נשענים עליו, והוא גם המדד אחריו עוקבים בעולם ביחס למצב בישראל.

המדד נסקר על־ידי הלמ"ס בשתי שיטות עיקריות: הראשונה, הקלאסית, היא על־ידי סוקרים פיזיים שמגיעים לחנויות או מביאים את המידע דרך אתרי האינטרנט. אך מאז שנחקק חוק קידום התחרות בענף המזון ("חוק המזון") ב־2014, רשתות השיווק מחויבות לדווח בפורמט אחיד את המחירים של מוצריהן מדי יום, בפיקוח הרשות להגנת הצרכן.

בלמ"ס מסרו לגלובס כי "הלשכה צפויה להגדיל בהדרגה שימוש באמצעים טכנולוגיים הכוללים את נתוני שקיפות המחירים, כריית מידע באינטרנט ו־API על חשבון איסוף נתונים פיזי. ההערכה היא שבשנים הקרובות המדידה הפיזית באמצעות סוקרים תפחת בדומה למה שנעשה בכל העולם".

למעשה, אומרים בלמ"ס, כבר בשיאי ההסלמה של המלחמה הסוקרים לא יכלו להגיע לשטח, מה שהביא להישענות נרחבת על אותם הנתונים. לדברי הלשכה, תמיד יישארו סוקרים פיזיים למקרה שהחוק ישתנה וכן כדי לבדוק מחירים בשווקים פתוחים, בהם אין קופה רושמת, אך השימוש בהם ילך ויפחת.

הרשתות לא מדווחות בצורה מלאה

הנתונים המתקבלים בצורה כזאת ניתנים לאיסוף קל ושיטתי בהרבה, אך הם לא חפים מבעיות. לובי 99, למשל, כבר פנו בעבר לרשות להגנת הצרכן כדי לוודא אכיפה של החוק על רשתות השיווק שלא מדווחות בצורה מלאה. למשל, שם היצרן, בניגוד לסוג הפריט, לא תמיד מדווח בצורה שקופה. זה יוצר בעיות סביב השוואת מוצרים שונים או בדרגות איכות שונות. זה יוצר גם קושי לעקוב אחרי מחירי המותגים הפרטיים שאמורים להתחרות ביצרנים הגדולים, משום שמחיריהם מעורבבים בתוך כל היצרנים ללא אפשרות להבחין ביניהם.

"יכול להיות שמוצר הגיע לארץ מיבואנים שונים לרשתות שונות, ואז קשה לראות איזה יבואן העלה מחירים", אומר אריאל פז־סוויצקי, מנהל המחקר בלובי 99. "או למשל, אם מפעל נקנה על־ידי חברה כלשהי, והם לא מעדכנים את זה, לא נדע מי העלה מחירים". אך מצד שני, הוא מסייג, "זה מפריע למי שמנסה לנתח מגמות בשוק המזון, אך פחות משפיע על צרכן שמעוניין להשוות מחירים".

אך הבעיה הגדולה היא לא רק החורים בדיווחים, אלא העובדה שגם מדדים אחרים, ממשלתיים ופרטיים כאחד (וראו בהמשך), משתמשים באותו מאגר בדיוק. אם יש טעות או הטיה, היא תשפיע על כולם באותו האופן ולא תתאזן על־ידי בחינה של מדדים שונים.

מסתמכים על סקרי הוצאות

המשקל של רכיבי מדד המחירים לצרכן מבוסס על השיעור המשוקלל של צריכת כל מוצר על־ידי משק הבית הממוצע. זה נעשה באמצעות סקר ההוצאות וההכנסות שמתפרסם כל שנתיים, ומבוסס על דיווח עצמי של משקי הבית לסוקרי הלמ"ס. אך כפי שפרסמנו בגלובס, ישנה מגמה דרמטית של ירידה במענה לשאלוני הלמ"ס.

בעוד שב־2012 ענו לסקר 82% מהנשאלים, ב־2022 שיעור זה ירד דרמטית ל־43% בלבד. בלמ"ס פועלים כדי למתן השפעה זאת על־ידי שימוש בנתונים מינהליים, תגמול המשתתפים ומישקול סטטיסטי של מי שכן משיב כך שהנתונים כן יהיו דומים יותר למדגם מייצג. אך באופן טבעי, זה עדיין משפיע על איכות הנתונים והדיוק שלהם.

ניתן לגשת בקלות למדד המחירים לצרכן ואף לנתח אותו בצורה מעמיקה דרך "דאשבורד מדדי מחירים" של בנק ישראל. הדאשבורד מנגיש את כל חלקי מדד המחירים לצרכן ומאפשר לחקור אותם בנפרד ולראות כיצד הם נעים יחד. אך אם יש רצון לניתוח של תת־תחומים ספציפיים ואף מוצרים אינדיבידואליים, אין ברירה אלא להיכנס למחולל הסדרות באתר הלמ"ס עצמו. מדובר באתר מסורבל יחסית, אך אין שני לו מבחינת הפירוט.

בנק ישראל והלמ"ס

הוצאות אשראי: מוצגת עלייה בצריכה, אבל לא היכן עלו המחירים

דרך נוספת לעקוב אחרי הוצאות הישראלים היא דרך ההוצאות שלנו בכרטיסי אשראי. בנק ישראל מפרסם את סך ההוצאות באשראי בכל יום, בהתבסס על נתוני שב"א, החברה שאחראית על התשלומים בין הבנקים. אך מדובר במדד תנודתי מאוד (גם כשהוא מנוכה עונתיות), והפילוח שהוא מאפשר מוגבל מאוד ומבוסס אך ורק על סוג בתי העסק כפי שאלו מוגדרים על־ידי חברות כרטיסי האשראי.

הלמ"ס מפרסמת בכל חודש את נתוני ההוצאות באשראי של 3 החודשים האחרונים, מחולקים לקטגוריות רחבות יחסית. היתרון הגדול של מדד זה הוא שהוא לא מבוסס על דיווח עצמי של רשתות השיווק, אלא על הרכישות בפועל בכרטיסי אשראי.

לא מיועד להשוואות מחירים

בעוד שהמדד שהלמ"ס מפרסמת הוא ריאלי, כלומר מתחשב במדדי המחירים שכבר התפרסמו, הוא לא מאפשר לחשב באופן עצמאי מחירים, אלא ניתן להסיק ממנו רק את השינוי בצריכה הכוללת.

לדברי זבז'ינסקי ממיטב, השימוש העיקרי בנתוני הצריכה באשראי הוא לחשב מה יקרה לאינפלציה העתידית: "כשאני מסתכל על המדד קדימה, מה שמשפיע זה כוחות הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. כדי לדעת האם יש למשל התגברות בצריכה הפרטית שמשפיעה על הביקוש הכולל, אני מסתכל על ההוצאות בכרטיסי אשראי. המדד של הלמ"ס ריאלי, כלומר בהתחשב בשינויים במדדי המחירים, ובנק ישראל מפרסם גם את הנומינלי. עם זאת, אפשר לעתים לראות לפעמים פערים בינם לבין הלמ"ס".

ניתן לגשת למדד הנומינלי של בנק ישראל דרך "דאשבורד נתונים מהירים" שלהם, ולמדד הריאלי של הלמ"ס מחולק לקטגוריות דרך אתר הלשכה.