אבי ניר, מנכ"ל קשת, רחוק כמובן מרחק מזרח ממערב מאותו פרס שאליו כיוון ברק. אם פרס הוגדר באותם ימים כלוזר התמידי של הפוליטיקה הישראלית, ניר הוא אדם נערץ בתעשייה, ובמשך שנים היה דווקא הווינר הנצחי שלה, עם אין-ספור קבלות והצלחות. קשת בהנהגתו היא שאפתנית, אגרסיבית ומכוונת גבוה, שזה גם מקום שממנו כידוע הרבה יותר כואב ליפול.
השנים הבאות יוכיחו האם גם הפעם ניר וקשת היו אלה שהיטיבו מכולם להבין לאן הולכת התעשייה הזאת, בפן הגלובלי (עם התחזקותם המאיימת של פייסבוק וגוגל) ובפן המקומי, אבל בינתיים אי אפשר גם בלי קצת מהשלולית.
זאת הייתה שנה פחות מוצלחת מבחינת קשת בכל הנוגע לנתוני הרייטינג, כשהשנה האחרונה שבה היא הציגה נתון דומה מבחינת ממוצע הצפייה בפריים טיים הייתה 2010 (21.8% לעומת 21.4% ב-2016), ונלווה לה גם כישלון של פורמט ריאליטי מקורי, "המשימה: אמזונס", שבקשת השקיעו בו לא מעט משאבים. גם העובדה שהמתחרים מרשת הצליחו לעקוף בשבריר האחוז את נתון הרייטינג הממוצע בפריים טיים, בוודאי לא גררה הרבה חיוכים אצל הזכיינית.
לקשת יש הסברים נקודתיים לשנה האחרונה, אבל הפעם באמת מעניין לדבר יותר על הפן העקרוני. כחלק מהאסטרטגיה של הזכיינית היא השיקה השנה מספר דו-ספרתי של תוכניות חדשות, כשהמטרה היא ליצור לעצמה "נכסי תוכן" מקוריים, במגוון ז'אנרים, שיישארו בבעלותה. בטווח הקצר היא אולי שילמה ומשלמת על כך מחיר, אך הגישה הזאת אמורה לשרת אותה לקראת אותו פיצול של ערוץ 2 בסוף השנה שכולם מדברים עליו, וגם אל מול השינויים הטכנולוגיים והחברתיים שעמם מתמודדים הברודקאסטרים בכל העולם. בעידן שבו מעמדה של הטלוויזיה הלינארית הולך ונשחק, המלך הופך להיות בעל הזכויות על התוכן, ובקשת שואפים להגיע למעמד כזה, גם באמצעות קשת אינטרנשיונל שהולכת וגדלה.
בזכיינית יודעים לספר כי כבר כעת חלק ההכנסות שמגיע ממנה, ומהרגל הנוספת, זו הדיגיטלית של אתר מאקו (מנכ"ל: אורי רוזן, עורך ראשי: איתי ולדמן), הולך וגדל, והמטרה היא שבעתיד התלות שלה בשוק הפרסום המקומי וברגולציה הלא צפויה כאן תלך ותפחת, והיא תהיה חסינה יותר אל מול המציאות הישראלית ההפכפכה. והנה חזרנו אל העננים, ואל השאלה האם ומתי תופיע בהם הקשת.
יונתן כיתאין