ההישאבות מאז אל פרטי הפרטים - הסעיף בחוק הפשרה שהושג בכנסת שקבע שהשידורים יוכלו להתחיל ב-1 בינואר 2017 ואחר כך בוטל ללא שום נימוק, הניסיונות להחיות את רשות השידור במתכונת רזה, העתירות לבג"ץ שחלקן עדיין עומדות - מפריעה לראות את התמונה הגדולה, וזו קשורה קודם כל ליחס החשדני והאובססיבי של ראש הממשלה נתניהו לכל אגפיה של התקשורת הישראלית הוותיקה.
הוא תמיד רטן עליה, סבל ממנה, תיעב אותה, אבל משלב מסוים - שתאגיד השידור הישראלי ("כאן"), שנולד בכלל בממשלתו שלו, היה אחת הסנוניות הראשונות בו - הוא כבר לא מפחד יותר להודות בכך. ובעידן הטראמפיסטי שבו אנחנו חיים גם הנימוקים נשמעים בבירור: "סניף של הברנז'ה" (השרה מירי רגב), "נחטף על ידי שמאלנים" (ח"כ דוד ביטן), "מה אם יביאו את כל שוברים שתיקה" (נתניהו). וכמו בכל דבר שקשור ליחס של נתניהו לתקשורת, אם חופרים עוד יותר עמוק בפחד ובתיעוב, מגיעים בסוף-בסוף אל הדמון הגדול, אחד - נוני מוזס.
המאבק העיקש הזה שהכריז נתניהו על התאגיד הפך אותו ממילת קוד, שבתחילת קיץ 2016 אמרה משהו רק ליודעי ח"ן בברנז'ה, לנושא שפותח את מהדורות החדשות המרכזיות. הוא גם הכניס לאור הזרקורים את שני קברניטי התאגיד, היו"ר גיל עומר, והמנכ"ל אלדד קובלנץ. נכון, גם היום הם עוד לא באוויר, אבל - קבלו את משחק המילים הכי צפוי בעולם - הם עדיין כאן. וצריך להודות שאפילו זה מהווה הישג לא קטן מבחינתם, אחרי שבועות שבהם הדעה הרווחת, שנכתבה גם פה על ידנו, הייתה שגם אם התאגיד יקום לבסוף, השניים הללו ככל הנראה יצטרכו לפנות את מקומם.
וגם הם עברו מהפך. אם בעידן שלפני מתקפת נתניהו עסקו השניים בלהפחית ציפיות, ובלהסביר כמה מאתגר ובלתי אפשרי המועד שנכפה עליהם (אוקטובר 2016), עכשיו הם רק מבקשים ודורשים שיתנו להם לעלות לאוויר, מתוך הבנה ברורה ששטח משוחרר לא יוחזר. בעצם, אם בעידן הקודם עיקר החשש של ראשי התאגיד היה מביקורת של הברנז'ה ואנשי התעשייה בכל הנוגע לרמת ואיכות השידורים, עכשיו החשש העיקרי נוגע לשאלה האם בכלל יהיו שידורים.
וקצת מוזר להגיד זאת, אבל במובן מסוים זה דווקא מקל על חייהם. הרי כמעט כל מי שבוחן את הסיטואציה ההזויה הזאת במבט-על לא יכול שלא לתמוך במאבקם הצודק, ולייחל למען העובדים בשני הצדדים שיפסיקו לשחק בהם ויספקו להם קצת ודאות. וזה מעניק לראשי התאגיד לא פעם הגנה מביקורת נקודתית בעניינים כמו יחס למועמדים לארגון, כשלי מוכנות, התנהלות לא תקינה, טעויות במינוי בכירים ועוד.
המילה האחרונה בסיפור הזה עדיין לא נאמרה, אבל בנקודת הזמן הנוכחית - כשברירת המחדל היא החוק שקובע שהתאגיד יעלה ב-30 באפריל, וכשנתניהו מתחיל לשקוע בתסבוכת של חקירות - נראה שדווקא ידם של עומר וקובלנץ נמצאת על העליונה. הבשורה הטובה ביותר להם וגם לנו תהיה כשהם יתחילו סוף-סוף לשדר ויישפטו רק על סמך מה שמוצג על המסך שלהם, ולא אל מול אוסף של גחמות, נקמות ופחדים קמאיים.
יונתן כיתאין