שיתוף
צילום: Shutterstock

צילום: Shutterstock

יש לשאוף להיות זקנים בריאים, ולא צעירים לנצח
שני המומחים, הגריאטר פרופ' יורם מערבי והפסיכולוגית דניאלה איזנברג-שפרן, על אתגרי הנפש בזקנה, מה משפיע על הזדקנות מוצלחת ולמה כולנו צריכים להתגייס למשימה

רות לוריא סגל

30.05.2024

עם העלייה בתוחלת החיים ושיפור רמתם, אנו עדים לגידול מתמיד באחוז האוכלוסייה המבוגרת. עם זאת, למרות ההתקדמות הרפואית והטכנולוגית, ההזדקנות נושאת עימה אתגרים רבים - פיזיים, תפקודיים וכמובן גם נפשיים. הזקנה איננה מחלה, אלא חלק בלתי נפרד מחיינו, ומדדי אושר אף מראים כי גיל הזקנה הוא על פי רוב השלב שבו אנו הכי מאושרים, ועם זאת, שינויים באורח החיים, חוויות אובדן של בני משפחה וחברים ובמקרים
מסוימים אף התדרדרות בבריאות הגופנית והנפשית, כל אלה מציבים אתגרים נפשיים משמעותיים בפני האוכלוסייה המבוגרת. בשיחה עם הגריאטר פרופ' יורם מערבי והפסיכולוגית ד"ר דניאלה איזנברג-שפרן, עולים המרכיבים המרכזיים המשפיעים על הזדקנות מוצלחת; כיצד ניתן לקדם התמודדות רגשית בריאה עם תהליכי הזקנה? מהם הגורמים המשמעותיים לרווחה נפשית בקרב האוכלוסייה המזדקנת וכיצד ניתן לזהות
ולתת מענה לקשיים נפשיים העולים בגיל המבוגר? וחשוב מכולם - מתי אדם נחשב לזקן? "כשהסטודנטים שלי שואלים אותי איך אני מגדיר זקן, אני עונה להם שאין לי תשובה", מספר פרופ' מערבי, רופא ראשי במערך לגריאטריה ושיקום, הדסה - האוניברסיטה העברית ומנהל מערך שיקום בקהילה בשירותי בריאות כללית ירושלים, שמוכר לרבים בזכות השתתפותו בסדרה '80 וארבע' ששודרה בשתי עונות בכאן 11. "אנחנו מתחילים להזדקן בגיל 20. זה אומר שאפשר להגדיר זקן בגיל 40? 50? מי קבע ש-65 זה השלב שבו עוברים לזקנה? אני אראה לך אנשים בני מאה שבעיניי הם עדיין צעירים ואני אראה
לך בני 40 שהם זקנים. כיוון שאין לנו מדדים טובים לקבוע את הסוגיה, נבחר הגיל הכרונולוגי הזה, שבעבר היה גיל הפרישה וגם אותו כבר הזזנו. האמת היא שרוב האנשים שמגיעים לפרישה בגיל 67 הם לא זקנים. אם יעמידו אותי מול הקיר עם אקדח לראש אני אגיד שגיל זקנה הוא 80-85. אני לא חושב שבני 70 הם באמת זקנים, והם כל הזמן משתפרים".

"כולנו צריכים לשאוף להיות זקנים בריאים, ולא לשאוף להיות צעירים לנצח", אומרת ד"ר איזנברג-שפרן, פסיכולוגית קלינית, ראש התוכנית לפסיכולוגיה קלינית של הבגרות והזקנה במרכז האקדמי רופין וראש 'מרכז קמה' לטיפול, ייעוץ והכשרות למזדקנים ובני משפחותיהם. "ההזדקנות היא מהלך טבעי. אנחנו חוששים ממנה לעיתים, אבל ככל שאנחנו נהיים תבוניים יותר אנחנו מבינים שהאלטרנטיבה לא עדיפה. חלק מהיסודות של הרווחה הנפשית בזקנה קשורים בהבנה הזו, שעלינו להפסיק להיות בניסיון מתמיד לעכב את הגיל, להימנע מהזקנה, לחפש את כל מה שאני יכול לעשות כאילו הגיל לא קשור אליי. ההתנהגויות האלו מעמידות את האדם בסיכון לתחלואה דווקא בזקנה. האתגר של הקבלה הוא האתגר הפסיכולוגי התפיסתי הכי מורכב. קשה להיכנס בחדווה לתקופת גיל שבה ישנם שינויים ואובדנים באופן סטטיסטי יותר מבכל גיל אחר, אבל זה חלק מהאתגר".

ד''ר דניאלה איזנברג־שפרן, פסיכולוגית / צילום: באדיבות המרכז האקדמי רופין

ד''ר דניאלה איזנברג־שפרן, פסיכולוגית / צילום: באדיבות המרכז האקדמי רופין

התמודדות עם שינויים ואובדנים זה אתגר בפני עצמו.
ד"ר איזנברג-שפרן: "נכון, אין ספק שבתקופה הזו המעגלים החברתיים משתנים כי אנשים עוזבים עבודה, לעיתים עוזבים מקומות מגורים, לעיתים מכרים וקרובי משפחה. חלק מהשינויים האלו הם שינויים לטובה וחלקם שינויים לא לטובה, ולפעמים זה מורכב יותר. גם שינוי תפקיד הוא אתגר משמעותי מאוד. אנו יודעים שמעברי תפקידים הם גורמי סיכון בהזדקנות לתחלואה נפשית. לא פעם אנו מוצאים שלגברים יש משבר נפשי גדול יותר בכניסה לפנסיה. וגם בשינויי תפקיד יש צד חיובי, הכניסה אל הסבאות והסבתאות זה מעבר תפקיד משמעותי שיש בו הזדמנות אדירה, יש בו 'ילדותי השנייה', יש בו הומור ופריחה מחדש, אני שומעת בקליניקה 'לא צחקתי ככה כבר שנים' או 'לא ידעתי 35 שנה שאני יכול לשבת על הרצפה'".

יש מאפיינים ייחודיים לבריאות הנפש של גיל הזקנה?
פרופ' מערבי: "אין אדם אחד שמזדקן כמו אדם אחר, לכן, כשאנחנו מדברים על ההיבטים הגופניים והנפשיים, גם היכולת של הזקן להתגבר על הבעיות הגופניות, להגיב אליהן מבחינה נפשית, מבחינה בריאותית, הם שונים מאוד אחד מהשני. ובכל זאת, יש כמה דברים שלמדנו במהלך השנים. למשל, וכמובן שיש חריגות, אבל בדרך כלל זקנים חסונים
יותר מצעירים. הם פחות נוטים לפתח פוסט-טראומה ואירועי טראומה. לחלקם יש ניסיון חיים של התגברות על טראומות ולכן הם רואים את החיים בצורה חיובית. אחד המחקרים שהתפרסם ב-PNAS, מהעיתונים הרפואיים המכובדים ביותר, בדק את מדד האושר על פי גיל בארה"ב, ומצא כי בניגוד מוחלט לתפיסה שלנו - האושר הגבוה ביותר נמצא בגיל זקנה. כלומר, זקנים רואים את חייהם בצורה חיובית למרות המגבלות התפקודיות שהולכות ועולות ולמרות כל הצרות. זה נכון שהזקנה כרוכה בהרבה אתגרים, אבל מדובר
באוכלוסייה שיש לה יכולת - שאנו לא מעריכים אותה מספיק - להתגבר על אותם אתגרים".

פרופ' יורם מערבי, גריאטר / צילום: אוסף פרטי

פרופ' יורם מערבי, גריאטר / צילום: אוסף פרטי

ד"ר איזנברג-שפרן: "לאורך שנים רבות, כשאדם זקן החל להראות איזושהי ירידה, בין שהיא רגשית או קוגניטיבית, האנשים הסובבים אותו היו נוטים לומר - 'זו הזקנה', 'הוא מתחיל להיות דמנטי' או 'זה הדיכאון שמתלווה לזקנה'. אחד מעיוותי המחשבה הגדולים
ביותר שאנשים מתהלכים איתם, ולפעמים גם אנשי מקצוע, היא המחשבה שאומרת - זקנה היא תקופה שצבועה באופן דומיננטי ובולט באובדנים ואבל. רוב הזקנים בעולם לא מתהלכים עם עיוות החשיבה שלפיו הזקנה היא רק תקופת חיים מדכאת. רוב הזקנים
בעולם מוצאים את ההזדמנויות בזקנה, נהנים מהרווחה הנפשית הגבוהה ביותר מכל שנות החיים שלהם, זה הרוב. ואלו נתונים שהולכים ומשתחזרים כל הזמן. אבל זה נתון שעשוי להיות מתעתע כשהולכים לצד השני, אלו שהם לא הרוב הם בקצה השני, בזקנה אלו שסובלים מדיכאון הם גם הקבוצה עם רמת האובדנות הגבוהה ביותר והם קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר. לכן חשוב מצד אחד לא לחשוב שהקושי הוא חזות הכול, כי הוא
אפילו לא חזות הרוב בזקנה, ומצד שני חובה לזהות את הקבוצה שבה הוא כן קיים, ולהפנות אליה משאבים לטיפול".

אחד מהאתגרים הנפשיים שמדברים עליהם היום הרבה הוא הבדידות, עד כמה היא באמת מרכזית בחיי הזקנים?
פרופ' מערבי: "אצל זקנים, כשיש קושי נפשי משמעותי הוא מסוכן מאוד לבריאות הפיזית, ולא רק ההפך. בדידות, תופעה נרחבת מאוד בזקנים, הורגת דרך הגוף - היא משפיעה על
מערכת החיסון, על מערכת ההגנה על כלי דם והיא מגבירה שיעורי סרטן. ואומנם אני מכיר את התופעה בעיקר בזקנים, אבל בדידות הפכה לתופעה נרחבת גם בקרב צעירים. מצד שני זה גם לא כל כך מסובך להתמודד איתה, ואם רק נצליח לגייס את האנשים כולם
כדי לתת כתף, זה יכול לשפר את איכות החיים של כולם ולהבטיח לכולנו זקנה טובה גם כשאנחנו נגיע אליה".

מבין כל ההתמודדויות בגיל המבוגר, מהו החשש העיקרי שעולה בחדר המטפל?
פרופ' מערבי: "אין ספק שדמנציה זה הדבר הנורא ביותר, המפחיד ביותר והמעורר חוסר אונים הגדול ביותר. כשאני שואל את המטופלים הזקנים שלי מה הכי מפחיד אותם - זה לא למות, אפילו לא להיות סיעודיים, אלא לאבד את המוח, להיות דמנטיים. אלא שיש שתי מהפכות שמתרחשות ממש עכשיו בנושא הדמנציה, שרבים לא מכירים. האחת היא שמבחינה מחקרית אנחנו מסוגלים לזהות את המחלה בשלבים הרבה יותר מוקדמים. מחלות דמנציה הן מחלות שלוקח להן הרבה שנים להופיע, הן קיימות בגוף שלנו 15
שנה לפני שמתחילים השינויים שאפשר להבחין בהם, והיום יש כל מיני אמצעים שמאפשרים לזהות את המחלה מוקדם. הרי עד היום המחקרים שעסקו במציאת תרופה לא הניבו תוצאות, המצב היה די מתסכל, אבל כעת כשאפשר יהיה לעבוד על אנשים בשלבים הרבה יותר מוקדמים, אפשר יהיה לראות את הניצנים והסיכוי שתימצא תרופה עולה. המהפכה השנייה, ובעיניי המהפכה הגדולה ביותר שמתרחשת בשנים האחרונות, היא שאנו רואים יותר ויותר בסיס מחקרי לכך שאפשר למנוע דמנציה על ידי אורח חיים - המחקרים הראו כי תזונה, פעילות גופנית ושמירה על מאפייני אורח חיים מסוימים יכולים להוריד את הסיכון לדמנציה ביותר מ-50%. דמנציה זה הדבר שאנשים הכי מפחדים ממנו, הכי מתוסכלים ממנו - ונכון להיום אין תרופות, לכן חשוב שאנשים ידעו שהם יכולים במו ידיהם לדחוק את הקץ הנורא הזה אם יאמצו אורח חיים בריא".

בשנים האחרונות אנשים חיים יותר שנים אבל יוצאים לפנסיה באותו גיל והשלב הזה גם מתארך. איך השינוי הזה משפיע על ההתמודדות בגיל זקנה?
ד"ר איזנברג-שפרן: "תוחלת החיים עולה ועלתה בצורה היסטרית בעשורים האחרונים, אבל כשבוחנים באחוזים כמה מתוך שנות החיים שלנו אנו חיים בבריאות טובה וכמה אנחנו חיים בחולי, רואים שגם על פני שישה עשורים, כשברור שתוחלת החיים עלתה, האחוז הזה לא השתנה, כלומר הוספנו עוד הרבה שנות חיים אבל נוספו לנו לא מעט שנות חולי לתוחלת החיים. כשאנחנו מסתכלים על אדם בודד הסטטיסטיקה לא רלוונטית. יש אנשים שיחיו עד 120 בבריאות מדהימה ויהיו להם שלושה חודשים לא נעימים לפני מותם ויש אנשים שחיים מגיל 55 באבחנה של פרקינסון ויכולים לחיות עד גיל 80, ותוחלת החיים של אנשים עם פרקינסון לעומת העבר היא מדהימה סטטיסטית, אבל האם איכות החיים של האדם הזה הייתה טובה? לא מספיק היום. המשימה שלנו, והיא משימה פרטית, משפחתית, חברתית ולאומית, היא לאפשר לאנשים להזדקן בבריאות פיזית ונפשית בקהילה".

איך עושים את זה?
ד"ר איזנברג-שפרן: "מעל 95% מהמזדקנים מזדקנים בקהילה, ואנחנו צריכים לדאוג שתהיה הנגשה גם פיזית וגם רגשית וקוגניטיבית של כלל השירותים שמאפשרים לאדם להזדקן בכבוד בביתו. ככל שאנחנו יכולים עלינו לאפשר לאנשים את ההמשכיות עם המוכר, לא רק הבית, האנשים או האוכל שאני רגיל אליו, אלא המקום המוכר שבו אני הכי ותיק, הכי מומחה, שבו אני עדיין זקן השבט במובן המסורתי של כבוד וערך. ככל שאנשים יוכלו להישאר במקום שבו הם גדלו, במסורות שהן המסורות שהם מכירים, זה ייתן להם את חוויית השליטה, יגביר את חוויית השייכות, חוויית המשמעות והמורשת, והדבר הזה תומך משמעותית ברווחה נפשית בזקנה. ככל שאנחנו כחברה נמשיך לכבד גם את המקום וגם את הידע וגם את המומחיות והניסיון של המזדקנים בקהילות הקטנות שלנו, אנחנו בעצם נתמוך בהזדקנות מוצלחת".

המטרה נשמעת נעלה, אבל בינתיים יש הרבה ביקורת על כך שהחברה הישראלית דוחקת את הזקנים ממנה.
ד"ר איזנברג-שפרן: "עם השנים יש יותר מאמץ ראוי להערכה בענפי הרווחה והרשויות ובתשומת לב של משרדי הממשלה להתקדם בתחום הזה. האם אנחנו עדיין בפיגור גדול? כן, האם הפיגור הזה הוא דיני נפשות? כן, האם כל איחור של שנה הוא קטלני? כן. אבל אנחנו כן בתוך מהלך של התקדמות ועשייה ומחשבה מצוינים שלא היינו בה לפני כן. תורמים לזה מאוד גם הפעילויות של אשל-ג'וינט, שגם שלובים בתוך משרדי הממשלה, וזה דבר מאוד מורגש, אבל עדיין יש הרבה מאוד עבודה. את 2021 עד 2030 הגדיר האו"ם כעשור של הזדקנות מוצלחת, הכולל תוכניות שיעודדו מטרה זו ברמה המדינית והבין-לאומית. בהמשך לכך ישראל העבירה החלטת ממשלה למפת מדדים להזדקנות מוצלחת, דבר שאפשר היה לחלום עליו לפני כמה שנים. בתוך כך יש התייחסות יפה
למושג משמעותי מאוד שנקרא Aging in Place או 'הזדקנות במקום', מושג שמתייחס לכל תקופת ההזדקנות, יצירת רווחה נפשית גם בזקנה הבריאה, שמהווה את רוב תקופת הזקנה. כלומר המטרה היא לייצר מצב שבו כל השירותים מונגשים, לא לומר - כאן זה המרכז לקשיש, אך כל הפעילויות השוות קורות במרכז לצעירים, לא להחליט שבמרכז לזקנים יש רק צ'י קונג וארוחות בוקר, אלא שכל פעילות הרווחה, הפנאי והתרבות צריכה
להיות משולבת, ובתוך כך גם הטיפול הפסיכולוגי. הגישה לטיפול פסיכולוגי צריכה להיות הוליסטית, כחלק משלל השירותים שהרשות המקומית מציעה בפתח הבית של האדם. בהקשר הזה אנחנו הקמנו את 'מרכז קמה' בקמפוס רופין, מרכז טיפול פסיכולוגי, בשיתוף התחנה לטיפול פסיכולוגי בגבעת חיים, שיושב במרכז אקדמי ומציע טיפול זול לזקנים ולבני המשפחות שלהם. זו הייתה החלטה ערכית של רופין לשאת על עצמה מהלך חברתי שמנגיש, גם רגשית, טיפול פסיכולוגי למזדקנים בקהילה. הלוואי שיהיו אלף מרכזים כאלה. אנחנו לא רוצים לשאת את הדגל, אנחנו ממש לא רוצים להיות המיוחדים. אנחנו רוצים שזה יהיה בכל רשות מקומית, לנרמל את הדבר הזה ביצירת שירות נוח בפתח הבית".

ההמלצות של פרופ' יורם מערבי לשיפור ההזדקנות

ההמלצות הבאות, מבקש פרופ' מערבי להדגיש, מתייחסות לגוף ולנפש כאחד: "אין הבדל בין גוף ונפש, המצב הנפשי משפיע על ההזדקנות הגופנית ולהפך. ראשית, בהיבט הקוגניטיבי, אחד מהדברים המשמעותיים הקלים והזמינים, הפשוטים והכיפיים ביותר שמשפרים את החוסן המוחי שלנו הוא האזנה למוזיקה אהובה. מוזיקה אהובה מפעילה יותר מוח מכל גירוי אחר. היא מפעילה לא רק את אזורי הקשב והשפה, אלא גם את הזיכרונות, הרגשות, התנועה והקואורדינציה. מחקרים מראים שכשמאזינים למוזיקה אהובה, המוח מופעל בצורה אינטנסיבית וזה שומר עליו. מדדו ומצאו כי מספיק רבע שעה ביום. כך למשל, אדם שיושב בכיסא גלגלים ולא יכול לבצע את כל הפעילות הגופנית המומלצת, אפשר להמליץ לו לשמוע את המוזיקה שגדל עליה, זו שמעוררת בה את כל הרגשות. כמובן שאם אפשר לבצע פעילות גופנית, זה חשוב מאוד. אלא שכאן אנשים מדברים בנחרצות על למשל 150 דקות בשבוע פעילות אירובית, כשלמעשה לא כולם יכולים לעמוד בזה, אבל גם 20 דקות זה טוב יותר מאפס. היבט נוסף הוא תזונה, למדנו הרבה מאוד על חשיבות של אוכל לבריאות שלנו. היום מחקרים שעוסקים בחיידקי המעי, כמו המחקרים של פרופ' ערן סגל וד"ר ערן אליניב ממכון וייצמן, הראו שחיידקי המעי של האדם משפיעים על המוח שלו, ודרך ההשפעה על המוח גם על הנפש שלו. וכיוון שחיידקי המעי מושפעים גם מהמזון שאנחנו אוכלים, יש חשיבות לתזונה ראויה, בדרך
כלל תזונה ים תיכונית, שכוללת ירקות, דגנים, קטניות ומקור השומן שבה הוא שמן זית. בצד הנפש מדברים היום הרבה על מיינדפולנס וגם על חברה וקהילה - במובן שבו יש לך תפקיד ומשמעות בקהילה. כל הדברים האלו משמעותיים להזדקנות הטובה שלנו, הן בצד הגופני והן הנפשי".

עוד כתבות

מלון NOW אילת / צילום: יח''צ
מעצב הפנים המוביל, מיכאל אזולאי, על הפילוסופיה שמאחורי עיצוב חדרי בית מלון
אורלי גנוסר
צילום: באדיבות Bank One

מקודם

בלי לבזבז זמן : לנהל תזרים מזומנים כשכל המידע במקום אחד
מאיה בניטה
צילום: עודד סמדר
"כמו תיאטרון שמחכה לשחקניו": האדריכלית שתכננה את ביתה בנהלל
יפעת ביטן
הענקת פרס פתרונות אקלים של חברת טאקדה לנציגי חברת אנבומד / צילום: אלירן אביטל

מקודם

חוסכת בעלויות: הכירו את הטכנולוגיה לטיהור פסולת בבתי החולים
מאיה בניטה

© כל הזכויות שמורות לגלובס