שיתוף
צוקי גיתה / צילום: נגה משל

צוקי גיתה / צילום: נגה משל

זמן לגליל המערבי
אם הגעגועים לצפון היפה שלנו גוברים, לנגה משל הצעה לטיול חורפי עשיר בפריחה, נופים שמזכירים את הכפרים של יוון ואיטליה והכי חשוב - לא עובר בקו האש

נגה משל

29.02.2024

אתיימר ואומר שקשה להפתיע אותי עם שם של יישוב ישראלי שלא שמעתי עליו מעולם ואין לי מושג היכן הוא ממוקם בישראל - אבל עם גיתה זה קרה לי. מצפה גיתה הוא יישוב קהילתי שבמקור נוסד בשנות ה-80 במסגרת תוכנית המצפים בגליל אבל אז ננטש והוקם שוב ב-1993. הוא שייך למועצה מקומית מעלה יוסף וממוקם בנקודה מבודדת באזור פחות מוכר בגליל המערבי, בין היישובים הדרוזים יאנוח-ג'ת וירכא, בקרבת כפר ורדים, מעלות תרשיחא ותפן (באזור שאינו מפונה, אינו בקו האש ועד היום הייתה שם אולי אזעקה אחת). שמו של היישוב ניתן לו על שם נחל גיתה, שערוצו עובר למרגלותיו ובסמוך אליו גם עוברים נחל כישור ונחל בית העמק.

המצב העגום של המלחמה המתמשכת מצמצם מאוד את הארץ מבחינת אזורים בטוחים, לא רק למחייה אלא גם לטיול ולנופש. המדבר אומנם נפלא וזו עונתו היפה עם גבים מלאים ופריחה, אבל רובנו מתגעגעים גם לנופי הצפון ומשקיפים בערגה אל נחלי הגליל והמפלים, שהפכו לאזור צבאי והנהנים מהם עכשיו הם חיילים ומילואימניקים. על רקע זה התגלית של אזור ירוק, הררי, זורם ובטוח (כרגע) לטיול דווקא בגליל המערבי הייתה משמחת במיוחד.

נחזור לגיתה. ביישוב הקטן, שגובהו 430 מטרים, כמה רחובות מעוגלים וחלקם האחורי של הבתים גולש לנוף חורש פראי של הר ושל ואדי, מה שהביא רבים מהתושבים ביישוב הקטן לפתוח צימרים ולעסוק בתיירות. בקצה היישוב שביל גישה לאתר טבע דרמטי ומרשים, שהוא גם אתר טיפוס - צוקי גיתה. מחנים את הרכב היכן שנגמר הכביש ביישוב ויורדים בשביל לכיוון צוקי הגיר שיזדקרו מימינכם (ניתן גם להגיע מכיוון ירכא). השביל לא ממש מסומן אבל קצר (כרבע שעה הליכה) ודי ברור. ממילא גם אם תסטו ממנו אי אפשר לפספס את הצוקים. מסביב הכול עכשיו ירוק ופורח והנוף בהחלט מרגש, בייחוד אם זו פעם ראשונה שאתם כאן.

בסיס הצוקים הוא מקום מצוין להפסקה ופיקניק, גם בגלל הנוף ובעיקר בגלל הצל שמטילים קירות המצוק המרשים, המאפשרים מנוחה נינוחה מעל שמורת נחל בית העמק. קיר ותקרת המצוק מאובזרים בטבעות טיפוס, ומתברר שמדובר באתר טיפוס מרכזי בגליל. בדיקה באינטרנט העלתה שהוא מחולק למצוק מזרחי ומערבי ויש בו עשרות מסלולים אפשריים. כשאנחנו היינו שם לא היו מטפסים ונהנינו מפרטיות מול הנוף אבל נדמה שנוכחותם של אלה מוסיפה לביקור אדרנלין ועניין, גם אם אתם רק צופים. המסקנה המתבקשת: אם אתם חובבי טיפוס מצוקים ומסלולי ויה פראטה, כנראה ששמעתם את השם גיתה. מי שכן פגשנו בסמוך לצוקים הן נשים דרוזיות שליקטו אזוב מצוי וסיפרו לנו שהן מכינות פיתות לחיילים שלהם מהכפר שמשרתים בעזה.

בין העצים, בקתה בדאיה גסטהאוס / צילום: נגה משל

בין העצים, בקתה בדאיה גסטהאוס / צילום: נגה משל

המלצה חמה למי שעכשיו מחליטים לנסוע לאזור: בנסיעתכם אל תצפינו בדרך הראשונה והמהירה שווייז מציע דרך הקריות, אלא צאו ל-road trip וסעו בדרך הארוכה והיפה (כביש 77, צומת המוביל, כפר מנדא, גוש שגב, תפן, כפר ורדים, יאנוח,ג'ת, גיתה). לפרקים, כשמימין ומשמאל הכול ירוק ומלא כלניות, רקפות ועצי שקדיה והדרך מטפסת אל יישובים קטנים וחוצה אותם, היא מזכירה נסיעה בין כפרים הרריים באיטליה או יוון. אם אתם נוסעים דרך יאנוח מומלץ לעצור לאכול בחומוסיית הנוף בתחנת דלק, שמשקיפה אל העמק היפה ומציעה מנות טובות של חומוס, ממולאים, מג'דרה, סלטים ובשר במחירים מצחיקים ובכמויות נדיבות. במסעדה תלויים צילומים גדולים של נופלי הכפר במלחמת חרבות ברזל ותמונות החטופים, עוד תזכורת לחלקם של הדרוזים במערכה ולמחיר הכבד שהמגזר הזה משלם.

צילום: נגה משל

צילום: נגה משל

ממלכת הצימרים וההאט טאבס

אם אתם גרים באינסטגרם, נתונים לגחמותיהם של בלוגרי תיירות וסטייל, ייתכן ששמעתם על גיתה כי נתקלתם בצילומים של מתחמי צימרים מיוחדים ביישוב, שצריך לב חזק כדי לדפדף אותם אל תהומות השכחה. הם טובלים בנוף הררי וירוק עם בריכות כחולות ושכשוכיות האט טאב מפתות. בגיתה יש לא מעט בקתות (המארחים אוהבים לכנות אותן בקתות מטיילים), אוהלי יורט ומתחמי אירוח, שלהם אופי מיוחד - שילוב של פשטות עיצובית מסוגננת (שימוש בעץ ממוחזר, צמחייה ואווירת בוהו שיק), קירות שקופים והאט טאב בחוץ ו/או בריכה מול הנוף. בחלק מחדרי האירוח ממוקמת המקלחת או האמבטיה או המטבח ולעיתים גם השירותים (ייתכן שיהיו אלה שירותי קומפוסט) בחוץ בין העצים, בין זולות מטופחות מול הנוף. אחד המתחמים האלה הוא דאיה, שבו שלוש בקתות שונות ומתחם משותף שובה לב (בחיי, שהאינסטגרם כמעט לא משקר במקרה שלהם) עם בריכה קרה, האט טאב וסאונה (המלצה אישית: גם בחורף שווה לדלג בין שלושת המקומות). בקתה אחת בדאיה ממוקמת במדרון בתוך העצים, ללא חשמל וקירותיה - זכוכית. הבקתה השנייה היא בקתת בוץ והחדר השלישי צמוד לבית המארחים, נהנה גם מהאט טאב פרטי. בכל הבקתות, למרות הקרבה לשכנים ולבתים, יש פרטיות.

מתפרץ מהאדמה, עין מג'נונה / צילום: מתניה יוזביץ

מתפרץ מהאדמה, עין מג'נונה / צילום: מתניה יוזביץ

מתחמי אירוח נוספים דומים ושונים באופיים (אותם לא דגמתי), הם: 'דוניא', 'זיו השחר' (יורט), 'גיטה גייטאווי', 'אור ים', 'פעימה', 'ראקיה' (יורט) ויש גם וילות אירוח ('בית כפרי הטובל בטבע ומים' ו'דיאן'). עקב המצב המחירים עכשיו ברובם מעט נמוכים יותר ויש גם אפשרות להזמין לילה בודד. בגיתה אין מסעדות או בתי קפה (אבל יש בריכה לטיפולי מים וניתן להזמין ארוחות בוקר ממבשלות מקומיות). חפשני מקומות לינה ייחודיים יכולים גם לפצוח במחקר דיגיטלי ולבדוק עוד מקומות אירוח שצופים אל הנוף הזה ביאנוח ובעיקר באזור ירכא. שיטוט גוגל קצר ביניהם העלה שלרובם בריכה לנוף ופוטנציאל.

מעיין המשוגעים

בימים של אחרי גשמים ועל אחת כמה וכמה משקעים חזקים כמו שירדו כאן בשבועיים האחרונים, נחל בית העמק זורם ושוצף ומעיין מיוחד, עין מג'נונה (עין יפעם), שבדרך כלל יבש, הופך להיות בריכה כחולה ומפתה. המעיין נקרא כך בשל אופיו הכאילו משוגע, הגורם לו להתפרץ מהאדמה כך פתאום כאילו נתון לגחמות משלו, אבל האמת היא ששפיעתו תלויה בכמות הגשמים. עין יפעם על ערוץ נחל בית העמק הוא מעיין פועם שמימיו עולים על פני השטח רק אחרי שהמאגרים התת־קרקעיים מתמלאים וזה קורה רק אחרי שיורד הרבה גשם. חשוב לציין שלפני שאתם נוסעים הנה במיוחד, כדאי מאוד לברר עם מקומיים וטיילנים אם המעיין עדיין מלא כי בטבע דברים משתנים מהר ובישראל מעיינות וגבים עונתיים ממהרים להתייבש. בנקודה שבה הכביש הצר חוצה את הנחל בגשר קטן (ומעל אתר קדוש לדרוזים מגודר, מטופח ועטור דגלים) מתפצלת דרך עפר שתקרב אתכם למעיין. שם חונים והולכים ברגל (לעיתים בתוך המים) עד לבריכה.

עוד כתבות

צילום: באדיבות דן תחבורה ציבורית

מקודם

מכרכרות סוסים ועד לתחבורה חכמה: דן מתניידת ברוח הזמן
רחוב ירוק בברצלונה, ללא מכוניות, רק אופנועים, אופניים ובתי קפה / צילום: דנה קהת
תשכחו משלושה כיווני אוויר - יש מודלים חדשים לאיכות חיים במגורים
נגה משל
צילום: עוזי פורת
דיאלוג בין מבנה לנפש: בתים שתוכננו ועוצבו לצרכי ואופי המתגוררים בהם
יפעת ביטן
צילום: Shutterstock
הוליווד נגד הקשישים: למה מבוגרים לא מקבלים כבוד באוסקר
אסף קליין

© כל הזכויות שמורות לגלובס