שיתוף
צילום: Shutterstock

צילום: Shutterstock

מטרה, קידוש, אמצעים
התקופה מזמנת לנו מפגש בין ערכים סותרים - האם נכון לפגוע בסדר הציבורי בשם המחאה, לקבל תרומה לטובת מטרה נעלה ממי שעשה הונו בדרך מפוקפקת או לזכות אדם לטובת שקט חברתי? ד"ר יובל קרניאל בוחן את גבולות הקו האדום

ד"ר יובל קרניאל

30.04.2023

אנחנו נמצאים בתקופה סוערת של מחלוקות אישיות וציבוריות, מתלבטים בשאלות ערכיות ובדילמות מוסריות הנוגעות לגבולות הטוב והרע, המותר והאסור. שוב ושוב עולה המורכבות שבין לעשות משהו שנחשב בעיני אנשים לטוב וחשוב, שיש לו ערך מוסרי גדול ומשרת אינטרסים וערכים חשובים, לבין הצורך להקריב ערכים אחרים, לעשות משהו שנראה בדרך כלל פגום, בעייתי ואולי אפילו אסור בימים רגילים.

המפגש בין הערכים הוא מהותו של הדיון הפילוסופי האתי, אך לפתע הוא נראה לנו קרוב,
מעשי, נוגע לעמדות ולדעות שלנו ולמחשבות שלנו על הטוב והרע, האסור וההכרחי. ברגעים כאלה אנו מבינים שלפעמים, גם כשאנו שותפים לאותם ערכים, המשקל השונה שאנו נותנים להם הוא המבדיל בינינו והוא היוצר את הדילמות וגם את הפערים והעימותים, הגולשים לפעמים מהפוליטי לאישי, מהמרחב הציבורי למרחבים פרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

יש כמובן קווים אדומים שלעולם לא נחצה ולא נתלבט בהם, חיי אדם וכבוד האדם מוגנים תמיד ובכל מקרה, אבל החיים מזמנים לנו דילמות רבות אחרות. כך, למשל, עסקנו לאחרונה כאן ממש בנושא הרגיש של הפגנות רועשות ומטרידות, הנעשות מול ביתם הפרטי של אנשי ציבור הנדרשים לנקוט עמדה בסוגיות כאובות ושנויות במחלוקת. ברור שצעד כזה פוגע בפרטיות, עלול לפגוע במשפחה, ברגשות של ילדים, בשכנים, ויש בו חציה של קווים ושל נורמות מקובלות, כמו לא לערב משפחה, ילדים ואנשים שאינם קשורים לעניין. השאלה הנשאלת על ידי רבים היום היא האם הצורך להיאבק על משהו גדול יותר וחשוב יותר, כמו החירות שלנו ועתיד ילדינו, מצדיק את הפגיעה הזאת ואת המעשה שבדרך כלל נראה אותו כפסול. כמובן שזוהי רק דוגמה לדילמות הקשות המלוות
את המחאה כולה. האם לגיטימי לחסום כבישים, להשבית שירותים חיוניים, לסגור את שדה התעופה או להפסיק להתנדב לשירות מילואים חיוני? מהם גבולות ראויים למחאה?

הדילמות האלה חודרות בתקופה האחרונה את המעטה הרגיל של הדעות והעמדות שלנו. כך למשל, רבים התנגדו ועדיין מתנגדים לכל מחשבה על חנינה לראש הממשלה נתניהו. הרי העיקרון המקודש של שוויון בפני החוק ושלטון החוק מחייב בירור האמת, מיצוי הדין ופסיקה של בית המשפט, שיקבע אשם או זכאי, לכלא או לשלטון. והנה, בימים אלה, כשמחיר ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה הופך לגבוה כל כך והחוסן הלאומי שלנו בסכנה, יש לא מעט אנשים הטוענים כי למרות אמונם בחשיבותו של בירור האמת בדרך של משפט צדק, הם מוכנים למהלך הזה של חנינה לפני משפט, הואיל והוא נדרש כדי להציל את אחדות העם, למנוע קרע גדול וסכנות לביטחון המדינה. מה שהיה נראה בעבר כחשוב ועקרוני כל כך, כמעט ייהרג ובל יעבור, נראה בעיניהם באור אחר וחדש
מול ערכים ואינטרסים אחרים בעלי משקל רב יותר. הם מוכנים לעשות מעשה פסול, כדי לשרת מטרה גדולה ונעלה יותר.

צודקים או חכמים?

הדילמות האלה, הכרוכות בעשייה של מעשה פגום ולא ראוי רק כדי לשרת מטרה ראויה, אינן חדשות כמובן, והן מלוות את קבלת ההחלטות במרחב הציבורי והאישי מאז ומתמיד. האם המטרה מקדשת את האמצעים? כמובן שלא תמיד, ולא את כל האמצעים, אבל האם האמצעי הזה, הממוקד, המוגבל, הפגום כשלעצמו, מוצדק בנסיבות העניין?

הנה הדילמה הידועה של הפרקליטות והמשטרה, דילמה שעולה על רקע חוסר האמון של
הציבור בעבודתם, וקשורה בעקיפין לסנטימנט הציבורי בעד או נגד הרפורמה המשפטית: האם נכון לעשות הסכם עד מדינה עם עבריין אחד, רק כדי לבסס את הראיות נגד נאשם אחר, חשוב יותר? מדובר בדילמה ישנה ומורכבת שעולה שוב ושוב, האם אכן זהו כורח בל
יגונה? האם לפטור עבריין אחד מעונש רק כי הוא מלשין על חברו אינו אלא דבר המעודד עבריינות, תוך מתן פרס לעבריינים שגם לא נאמנים לשותפיהם? כמובן שלכך נלווית דילמה נוספת, מהי מידת הלחץ הסביר, הראוי והנכון שיש להפעיל על שותף אחד לעבירה, כדי שזה יבחר להיות עד מדינה. האם מספיק לאיים עליו בהגשת כתב אישום על העבירה המדוברת או שניתן להוסיף לאיומים גם נושאים נוספים, אחרים, אשר לכאורה לא קשורים כלל למעשה העבירה, אך יכולים לשכנע את אותו עד לבחור צד ולשתף פעולה עם הפרקליטות?

דילמות אלה מלוות אותנו לא רק בימי משבר, מחאה או בדיונים משפטיים, אלא גם בחיי היום־יום ובקבלת החלטות על מעשים טובים ונחוצים, למשל כשתורם גדול שיכול לעזור בהקמה של פקולטה, מוזיאון או אגף בבית חולים, דורש גם פרסום ברבים של שמו, לפעמים גם לקרוא על שמו את המוסד ואת הבניין. אלא שפעמים רבות התורם הנדיב וטוב הלב הזה הוא פושע, עבריין או לפחות שותף למעשים מזיקים וחמורים שפגעו בחברה, בסביבה ובאנשים אחרים. לפעמים מדובר באנשים שהרוויחו את כספם בסחר
נשק, בהימורים ואפילו בפעילויות קשות יותר. האם בגלל מקור הכסף נוותר על הקמה של חדרי ניתוח? אגף במוזיאון? הקמה של בית ספר לרפואה?

התשובה לדילמות האתיות הללו טמונה כמובן בנסיבותיו של כל מקרה לגופו וביכולת שלנו להבחין בין הטפל לעיקר, לתת את המשקל המתאים לערכים המתנגשים, וזאת באופן מידתי, כך שאם אנו נוקטים אמצעי שפוגע בערכים אחרים או בזכויות של אדם אחר, אנו עושים זאת לתכלית הולמת ובמידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את המטרה הראויה והחשובה יותר. ממש כמו שבנהיגה אומרים לנו לפעמים "בכביש אל תהיה
צודק תהיה חכם", יש פעמים שבהם נכון וחכם להקריב, לוותר, לעשות מעשה לא רצוי ולא ראוי כשלעצמו, אם הדבר נחוץ באופן חיוני להגשמת תכלית ערכית ומוסרית ראויה וחשובה הרבה יותר. אז בואו נהיה חכמים, לא רק צודקים.

*ד"ר יובל קרניאל - משפטן וחוקר תודעה, תרבות ותקשורת ומרצה באוניברסיטת רייכמן.

עוד כתבות

המערכת של קת'וורקס שפותחה במכון הצינתורים בבילינסון ונמצאת בשימוש ברחבי העולם. פרופ' קורנובסקי ופרופ' פרל בצנתור / צילום: דוברות בילינסון

מקודם

מהם הפיתוחים פורצי הדרך בתחום הצנתורים, המסתמים ואי ספיקת לב?
''זאת קומדיה שצוחקים בה מתחת לשפם'', ליאת תמרי (רווית) עם יהודה נהרי (המתווך) ב'יפהפיה ומוארת' / צילום: שי פלג
'יפהפיה ומוארת': הסרט הקצר (והקומי) שמספר את סיפורו של שוק דירות היד2
ירון פריד
צילום: מיכל צור
חשיפה אל: ענת ורשבסקי, מאיירת ויוצרת רב-תחומית
רות לוריא סגל
צילום: Shutterstock

מקודם

אישה. קפה. אקזיט. בנק - סיפור קצר על הדרך להצלחה

© כל הזכויות שמורות לגלובס