שיתוף
צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

דרך הסדק עובר אור
הקינצוגי, ענף אומנות יפני עתיק העוסק ברפאות כלי חרס, ואגב כך מזמן מבט אחר אל הסדקים והצלקות בגוף ובנפש

אורלי גנוסר

09.02.2025

סביב שולחן בבית מלא שירה בפרדס חנה יושבות שש נשים. לפניהן גיליון נייר וכלי כתיבה והדר וינרב, מנחת הסדנה, מתחילה בהסבר על אומנות הִקיְנצּוִגי היפנית והעקרונות הפילוסופיים שבבסיסה, וגולשת לסיפורה האישי. היא נולדה עם נכות ברגל ומגיל חצי שנה החלה במסע התמודדות ארוך. "כל חיי התעסקתי במושלמות, חיפשתי אותה כי רציתי להיות נורמלית, כמו כולם, והיה לי קשה לקבל את עצמי. לפני כשבע שנים, כשכבר התחלתי תהליך טיפולי עם עצמי, קיבלתי מחברה ספר על 'וואבי סאבי', המקור לקינצוגי, וגיליתי עולם שלם שמדבר על העיקרון ששום דבר אינו מושלם ולא נמשך לנצח, והיופי מתבטא דווקא בחוסר השלמות".

הייתה הלימה לחוויה האישית?
"מאוד. עניין אותי מושג השלם במקום המושלם, שיופי נמצא לא רק במה שאנחנו תופסים כמושלם ויש ראייה רחבה יותר. זה היה מרתק ותפס אותי".

צילום: רותי מנדיל חלבי

צילום: רותי מנדיל חלבי

האומנויות היפניות מבטאות מסרים עמוקים בפשטות וכוללות התייחסות וחיבור לטבע, מתוך הערכה וכמקור השראה. אומנית הקרמיקה מיהו קטאוקה ארליך, בוגרת אוניברסיטת קיוטו, יוצרת כלים לטקס תה ולפני 13 שנה חזרה ליפן ללמוד קינצוגי כדי לרפא כלים שנשברו. ביפן זו אומנות שוליים שהפכה לפופולרית כשהגיעה למערב. "בקינצוגי חשוב איך לתקן, היופי של התיקון". ואכן הטכניקה כוללת תהליך ארוך וסבלני של הדבקת החלקים והוספת זהב לקו השבר. "זה עולם של וואבי סאבי, ליהנות מהשבר בכלי ולהעריך את היופי שבאי השלמות. זו האסתטיקה היפנית, ובהמשך שברו כלים בכוונה ותיקנו אותם כדי ליהנות מה'נוף' שיצר הסדק ולדמיין שהוא חלק מהטבע, רעם או פרח".

וינרב ניסתה כל חייה להסתיר את השבר, אבל קשה להעלים מכשיר אורתופדי או צליעה והניתוחים הותירו צלקות. היא סירבה להשלים עם המציאות ולקבל את מצבה וסחבה מעמסה רגשית כבדה.

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

"ספגתי בריונות, כי לאנשים קשה לקבל את השונה. רוב הזמן חיפשתי את המושלמות מחוץ לנכות, אולי כסוג של פיצוי. אני גם זמרת וגם בשירה חיפשתי מושלמות ושרתי יפה ומושלם מבחינה טכנית, אבל ידיד אמר לי פעם שאני שרה יפה מדי, וזה לא מרגש כי אין בזה שום דבר. לאונרד כהן אמר שיש סדק בכל דבר וככה האור נכנס, ולכן כשמשהו מושלם - הוא אטום וכלום לא יכול להיכנס או לצאת. היה לי קשה להראות את זה בשירה כי זה אומר להתחיל לאהוב את מי שאני באמת, שזו משימה בפני עצמה". בעל כורחה נאלצה לפתח חוסן נפשי ולדבריה הקינצוגי הדהד זאת, כי בתהליך ההתבוננות יכולה הייתה להמשיך להרגיש רע או לעשות משהו. "התחלתי בצעדים קטנים של הכרה בנכות, הבנה שזה מה שקיבלתי ואיך אני עובדת עם זה. קינצוגי מכבד את הסיפור של הכלי, הסדק נותן מקום להיסטוריה שלו והפגם מוסיף אופי, ולפעמים יוצרים אותם במכוון כדי להבליט את אי השלמות. וזה עזר, כי עצם הפעולה של לקחת משהו שנשבר ולא להדביק אותו סתם בדבק פשוט, אלא לשים זהב בשבר - זה רעיון מדהים, זה לסמן את חוסר המושלמות, להסתכל עליה אחרת ולא כחיסרון אלא כיתרון, כי יש לי מה לתת. בזכות הנכות אני אדם רגיש ומכיל יותר ויכולה להסתכל אחרת על אנשים והקשיים שלהם ולתת להם מקום, יש בזה המון עוצמה".

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

וינרב נשאבה לתהליך שנבנה ככל שחקרה את האומנות והתחברה רגשית בפן העמוק ביותר. "בלי להכיר ידעתי שזה מדבר עליי ועלינו כאנשים. אני לא היחידה שכואב לה ושיש לה סדקים ושברים, אצלי רואים את זה והסיפור הוא איך להתמודד ומה עושים עם השבר הזה. גם בסדנה אני מדברת על זה כדי לתת מקום ולשבת עם השבר, הסדק, ולא לנסות ישר לתקן, כי כשמשהו נשבר זה כואב וצריך לתת לכאב מקום".

כהשלמה?
"זו אולי מילה גדולה אבל ברור שלשם אני שואפת, להוריד בעבודה פנימית שכבות מהלב שעוזרות להתחבר למהות שלי. תיקון כלים שבורים וסימון התיקון בזהב היה מהפכני ביותר מבחינת הרגל שלי, כי פתאום הבנתי שעבודת הקבלה ומקום השבר וחוסר המושלמות הם דווקא המקום של החוזק. זו הייתה מתנה של ממש והבנתי שיש לי הרבה לתת וככל שאני מעמיקה אני מבינה שזה אף פעם לא שחור ולבן, אלא גם וגם. יש ימים שאני אומרת שהנכות מאפשרת לי דברים כמו תהליך למידה שלא הייתי עוברת אחרת ויש ימים שאני אומרת הלוואי שזה לא היה. שני הצדדים חשובים ורוב הזמן אני מאפשרת לשניהם את הבמה. אם יכולתי לא הייתי בוחרת בנכות אבל כשזה כאן זה שיעור בשבילי לדעת לתת מקום גם לכאב, וזה פותח ראייה והכלה ורגישות נוספת בעבודה מול אנשים".

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

זה שינה לך את החיים?
"לגמרי. זה כמו האסימון האחרון שנפל בתוך השינוי שעשיתי, וגיליתי שיש עוד אנשים ואומנות שאומרים שיש מקום ַלֹלא מושלם. המקום הכי חזק זו הבחירה למלא את הסדקים בזהב, כי אנחנו חיים בתרבות שמטשטשת ומסתירה פגמים. כמו שיש תפיסה שנותנת לקמטים מקום כי הם מפת הדרכים של מה שעברנו, הדרך שעשינו שהיה בה כאב וצחוק ועצב ושמחה, וזה בסוף מה שהפך אותי למי שאני".

גם היפנים מכירים בהיבט הגוף-נפש של הקינצוגי, וקטאוקה ארליך מוסיפה: "התרבות היפנית מאופיינת בקבלה של הדברים כמו שהם, בלי להתנגד או לסרב, ומקבלים גם שבר נפשי או צלקת פיזית. הם הופכים צלקות לזהב ועושים להן טרנספורמציה למשהו אחר לגמרי".

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

צילום: אורלי גנוסר, רותי מנדיל חלבי

לוקחים כאב והופכים ליופי?
"כן, כי ככה מקבלים את הכאב שהופך לחלק מאיתנו ואפשר לעכל אותו בלי להתנגד. אחרי הקבלה יש שליטה ואפשר לשנות את זה כי זה שלנו, וזה הופך לשלמות בדרך שלנו. כשיש שבר או צלקת אנחנו מנסים לצאת מהם. בפילוסופיית הזן משתמשים בביטוי 'קופו' שמשמעו: לחפש את הדרך, אבל מאפס. אם יש משהו פגום, לא שווה כלום, אפס, יש דרך להפוך אותו לזהב. מתוך החוסר אפשר לייצר משהו פשוט, נקי, יפה ואסתטי. זו המהות היפנית. למצוא את הדרך להפוך כל שבר לזהב".

וינרב העמיקה בקינצוגי ומהחוויה האישית בנתה סדנה שונה מהטכניקה המסורתית הארוכה, הדורשת סבלנות בהדבקה ובליטוש השבר. "התחלתי לעבוד עם המהות ונתתי לה פרשנות יותר 'אינסטנט.' מצאתי טכניקה שעובדת, שילוב דבק ואבקת זהב והתחלתי בתהליך עם עצמי, תיקנתי כלים שנשברו לי (יש לי חתולה שעוזרת להם להישבר.) הייתי בטירוף וסיפרתי לחברים שזה מדהים וכשנשברו להם דברים אספתי קבוצה, כתבתי מה אני רוצה להעביר וראיתי שהנושא מדבר לכולם, אז רקמתי סדנת כתיבה וקינצוגי".

קינצוגי פירושו 'לראות את האור' ויש בסדנה תרגילי כתיבה אינטואיטיבית ושיח על מקום הסדקים בחיינו, אשליית השלמות, מקומות שאנחנו רוצות לשבור או לסדוק בתוכנו ולהכניס בהם אור וריפוי, ולראות את טיפת הזהב שלנו באיחוי השבר. הכתיבה פותחת אופציה למרחב עבודה פנימי והשיתוף בעקבותיה מרגש ומהדהד את השברים בחיים והמקום שמקבל השבר. ויש גם חלק מעשי מדיטטיבי, שוברים עציץ חרס קטן (בעדינות) ומדביקים בדבק וזהב. לסיום היא מבקשת לקחת שברי מילים מהטקסטים, לייצר מהן דבר חדש ולהרכיב שיר, מאתגר אבל קסום. "מבחינתי זה כלי לריפוי והתבוננות באותנטיות. אני מעבירה את הסדנה כמו שאני מרגישה ומטפלת בעצמי. לא חייבים לצאת עם תובנה, אלא רגע להסכים לפגוש את השבר ולא לכסות עליו. זה אמיץ, וכל אחד פותח ברמת המסוגלות האישית".

עוד כתבות

צילום: Shutterstock, Zastolskiy Victor
עבודה ירוקה: כך תשפיעו לטובה על הסביבה בעת השהות במשרד
עברי ורבין
'ואלקירי מיס דיור' / צילום: Lionel Balteiro עבור Atelier Joana Vasconcelos
נעלי עקב ענקיות ושת"פ עם דיור: הצצה לעולמה של ג'ואנה ושקונסלוש
שלומית אורן
ד''ר טל ברגמן / צילום: באדיבות המרכז הרפואי ברזילי

מקודם

"לחשוב חדשנות": ב'ברזילי' מחברים בין רופאים, יזמים וטכנולוגיה
רות לוריא סגל
צילום: יואב פלד

מקודם

בין לוקאלי לגלובלי: כך מעצבים משרדים לחברות בינלאומיות

© כל הזכויות שמורות לגלובס