שיתוף
פרופ' גל דובנוב-רז / צילום: מתוך אוסף פרטי

פרופ' גל דובנוב-רז / צילום: מתוך אוסף פרטי

אם אתם לא מתנשפים, זה לא נחשב
פרופ' גל דובנוב-רז, מומחה ברפואת ילדים ורפואת ספורט, טוען כי ישראלים אינם מתעמלים מספיק, ממליץ לכל אדם לא לוותר על פעילות גופנית וכאלוף ישראל בטאקוונדו - מהווה דוגמה אישית למטופליו

גיא מלמד

30.06.2024

בעבר הלא רחוק, לרוץ מרתון היה שמור למשוגעים מעטים, על אחת כמה וכמה השתתפות במרוצים המשלבים מספר ענפים כמו איש הברזל, אולם הפעילות הגופנית הפכה לאחד היסודות של תרבות הפנאי בישראל. לא רק חדרי כושר וחוגים - אין עיר שלא יימצאו בה קבוצות המתאמנות יחד למרוצים. ככל שחלקים נרחבים יותר באוכלוסייה מתאמנים ומשתתפים במסגרות שונות של ספורט, כך נדרש לעשות את ההתאמות, בוודאי לאלה הסובלים ממגבלות ומחלות. מי שנותנים לכך מענה הם רופאי הספורט. בשיחה עם פרופ' דובנוב־רז, הוא מסביר מתי כדאי להיוועץ עם רופא ספורט, מדוע רובנו רק חושבים שאנחנו עושים מספיק פעילות גופנית, אילו טעויות ישראלים עושים בפעילות גופנית, באיזה מיתוסים נפוצים הוא נתקל בעבודתו ומדוע הבדיחה שספורט זה לא בריא, שכן אחרת לא היה צריך לכך התמחות ברפואה, היא אכן נכונה. כן, קראתם נכון, ספורט זה לא בהכרח בריא.

חוץ מספורטאים תחרותיים, מי אוכלוסיית היעד שלכם?
"רפואת ספורט, או בשמה המלא 'רפואת ספורט ופעילות גופנית', היא כבר מזמן לא מקצוע שעוסק רק בספורטאים שנפצעים על המגרש ורופא שמלווה קבוצות ספורט. ההבנהשחלח לה בעשורים האחרונים בעקבות המחקר הרפואי היא שפעילות גופנית מפחיתה תחלואה ממגוון רחב של סוגים, אבל שהאוכלוסייה אינה פעילה מספיק, ולכן רפואת ספורט ופעילות גופנית עוסקת באוכלוסייה כולה, ובתוכה גם באנשים עם מחלות רקע ומוגבלויות שונות. רופאי הספורט ה'הוליסטיים', כמוני, נותנים מענה לשלושה סוגים של אנשים: אנשים בריאים שעוסקים בפעילות גופנית לא תחרותית, למשל בשעות הפנאי, החל מילדים בחוגים, דרך מבוגרים העוסקים בפעילות גופנית שגרתית, כמו מכוני כושר או פעילות בפארקים. עבורם אני פעיל במסגרות שונות, כמו ועדות וגופים של משרדי הבריאות והספורט, דרכן אנחנו מקדמים את הפעילות הגופנית; הסוג השני של המטופלים שלנו הם אנשים עם מחלות כרוניות. איש בריא לא זקוק לאישור רופא כדי ללכת לחדר הכושר, אך אדם עם סוכרת ומחלת לב זקוק להכוונה כדי להתאמן באופן יעיל, ובעיקר כדי לא להזיק לעצמו; הסוג השלישי, הפלח המרכזי בעבודה, הם ספורטאים תחרותיים".

ספורט זה בהכרח בריא?
"זכור לי משפט שאמר לי אחד ממוריי: פעילות גופנית זה בריא, ספורט זה לא. ואכן בספורט יש פציעות, סיכון מוגבר להפרעות אכילה, למוות פתאומי על המגרש ולזיהומים. אם אנחנו מסתכלים על הקשר שבין פעילות גופנית למגוון של תוצאים בריאותיים, אנחנו מקבלים, במקרים רבים עקומה בצורת האות J שמראה שככל שמגבירים את הפעילות הגופנית ממצב נייח, כך הסיכון יורד, אך כשהפעילות מתגברת עוד ומגיעה לרמות של ספורטאים תחרותיים, לעיתים יש תוצאים בריאותיים שליליים והסיכון שלהם עולה".

אתה יכול להסביר?
"פעילות גופנית היא כל תנועת גוף הנגרמת בעקבות עבודת השרירים. ספורט זו פעילות גופנית שיש בה חוקים מובנים ולרוב מרכיב תחרותי, לכן ג'וגינג לאורך הטיילת זו פעילות גופנית, אך אם אתה רץ במרוץ מאורגן, שבו הרי יש חוקים ותחרות, זה כבר ספורט. כמות הפעילות הגופנית המומלצת למבוגרים היא 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות בינונית ומעלה. עצימות בינונית היא כזו הכוללת התנשפות, לא מספיק פילאטיס
או הליכה רגועה בפארק. בנוסף, מומלץ לבצע גם אימוני כוח במהלך השבוע. לילדים, אגב, כמות הפעילות המומלצת היא 60 דקות בממוצע מדי יום. זה בריא לנו מהמון סיבות. עם זאת, כשאדם מתחיל להתאמן כספורטאי תחרותי אז הוא זקוק בין היתר לרופא כדי שישמור עליו. התפקיד של רופא הספורט זה לסייע לספורטאי להגשים את ההישג שלו, לכבוש פסגות, לעזור לו להגיע עד הקצה. זה יכול להיות לעתים סוריאליסטי, נניח בתחרויות של אגרוף תאילנדי הלוחם נפצע בקרב, ואז הרופא, שאִ פשר לקרב הזה להתרחש מלכתחילה, מזנק לזירה לטפל בספורטאי".

איזה טעויות נפוצות אתה רואה?
"הטעות הראשונה בישראל היא החינוך הלקוי לפעילות גופנית. ביקרתי לא מזמן בנורווגיה. יש שם חמישה וחצי מיליון איש, מתוכם מיליון ו-200 אלף ספורטאים תחרותיים. בישראל יש אוכלוסייה כמעט כפולה בגודל, אך 130 אלף ספורטאים רשומים בלבד. על כל ילד ספורטאי בישראל, יש עשרה נורווגים. נקפוץ לארצות הברית: בכל תיכון יש אולם ענק, על הקירות מתנוססים בגאווה הסמלים של קבוצות המוסד. הרבה פעמים אנחנו מתרשמים משחקנים זרים שמגיעים לשחק בקבוצה בארץ ממדינה מזרח אירופאית, איך הם מתייחסים לגוף שלהם ולספורט בצורה כל כך רצינית, כמעט מקדשת. יש מספר הסברים לפערים הללו. למשל מזג האוויר החם והלח השורר בישראל שמקשה על פעילות בחוץ או הגודל הפיזי הקטן יחסית של ישראלים. טעות נוספת שישראלים עושים היא שהם לא מבצעים מספיק נפח של פעילות גופנית, לא בתדירות ולא בעצימות. רבים חושבים שפילאטיס, יוגה, אימוני כוח או הליכה רגועה בשכונה נחשבים לפעילות גופנית מספקת. זה עדיף מכלום כמובן, אך כפי שאמרנו קודם, דרושות 150 דקות שבועיות של מאמץ שגורם לך להתנשף".

היתרונות של פעילות גופנית לא מסתכמים בהורדה של תחלואה.
"יש המון מחקרים שמראים כיצד אנשים שעושים פעילות גופנית סדירה נוטים להקפיד על דברים נוספים, כמו תזונה מגוונת או הימנעות מעישון ואף ניהול מיטבי של סטרס בחיים. כבר מגיל צעיר כדאי לעודד ילדים להשתתף בספורט תחרותי, במיוחד באומנויות לחימה או ספורט אחר עם מגע. זה נותן להם הזדמנות לרכוש מיומנויות חשובות לחיים: היכולת ליפול ולקום חזרה על הרגליים, להתחספס, לפתח אופי, לחוות קצת כאב, כישלונות והצלחות ועבודת צוות. בעניין הזה יש גם מיתוסים רבים, למשל שהרמת משקולות פוגעת בגדילה של ילדים. זה לא נכון. מחזה נפוץ למדי אצלי במרפאה זה אם דואגת שנכנסת עם נער מתבגר שמתאמן בחדר הכושר והם באים להתייעץ אם זה בריא. אימוני כוח עם משקל לא פוגעים בגדילה, גם ספורט תחרותי מאומץ לא פוגע בגדילה - כל עוד שומרים על תזונה בריאה ושינה מספקת. מיתוס נוסףהוא שריצה פוגעת בברכיים. אם כבר נהפוך הוא, כאשר בוחנים שחיקת סחוס אצל אנשים שרצו לאורך חייהם וכאלה שלא רצו, לרצים יש סיכוי נמוך יותר להגיע למצב שבו הם זקוקים לניתוח החלפת מפרק ברך. מיתוס נפוץ נוסף זה שיש צורך בצריכת חלבון מוגברת, מה שמביא לנוער שמחפש שימוש באבקות ובתוספים. יש די והותר חלבון בתזונה הממוצעת ואפשר בקלות, בסיוע תזונאי ספורט, לקבל את הצריכה היומית ממזון בלבד. אגב, צריכה רבה של חלבון רלוונטית בעיקר למי שמבקשים למקסם את גדילת השריר. עבור רצים, שחקני כדורסל, רוכבי אופניים ושחיינים, שפעילותם בעיקר אירובית ותזונתם תקינה, אין צורך בתוספי חלבון".

מתי כדאי לאדם לפנות למרפאת ספורט?
"אני הייתי שמח לראות כל אדם שנכנס לשיבא, לוודא שכל אדם עושה פעילות גופנית כנדרש, בעצימות ובתדירות שהגוף שלו זקוק, בין שהוא בריא או עם מחלת רקע, הרי תמיד יש מה לשפר. אך מי שבאמת זקוק לייעוץ שלנו אלו אנשים עם מחלות כרוניות: מחלות לב, כלי דם, לחץ דם גבוה, סוכרת, סרטן ועוד רשימה ארוכה. כל מי שחי עם מחלה כרונית כלשהי יכול להרוויח המון מהתמדה בפעילות גופנית נכונה. יש מחלות שאפילו הוכח בהן שפעילות גופנית יכולה לסייע יותר מהטיפול התרופתי. במחלות מסוימות שאין להן תרופה, כמו אלצהיימר, הוכח פעמים רבות שפעילות גופנית משפרת את התפקוד המוחי. אנשים נוספים שיכולים להפיק המון מלהיוועץ עם הצוות הרחב של מכון לרפואת ספורט הם ספורטאים חובבים. לספורטאים מקצועיים יש לרוב מעטפת שתומכת אותם מבחינת מבנה האימונים, תזונה, פיזיותרפיה וכיוצא באלה, ואילו לספורטאים חובבים, שהם מרבית הספורטאים שרצים לצורך העניין במרוצים השונים, אין מעטפת שכזו והם בסיכון גבוה לפציעות או לאימון לא יעיל. לא כל הרופאים מבינים מספיק בתחום, ובוודאי שלא את הצורך של ספורטאי תחרותי, חובבן או מקצועי, להמשיך להתאמן במהירות אחרי פציעה או מחלה. הרי הכי קל לומר למטופל לשכב חודש במיטה לנוח. במכון שלנו בשיבא אנחנו גאים ללוות נבחרות רבות מישראל ומגופים לאומיים נוספים, כמו הסגל הפאראלימפי של ישראל ועמותת 'ספיישל אולימפיקס ישראל'. נפוץ מאוד שיום לפני שצריך לטוס לתחרות חשובה או למשחק גורלי, שחקן מגיע אלינו לבדיקה עם פציעה שמצריכה הערכה מיידית, כדי לקבל החלטה מהירה אם הוא יכול להשתתף. מבחינתנו, כל הזדמנות שישראלי יעמוד על הפודיום עטוף בדגל כשברקע נשמע ההמנון, זו שגרירות של המדינה, ומבחינתנו משימה לאומית, לכן אנחנו תמיד מנסים למצוא פתרונות ולסייע ככל שניתן".

אתה הגעת לתחום כספורטאי?
"בסוף שירותי הצבאי התאמנתי בחדר כושר בחיפה, שם פיתחתי סקרנות לגבי היכולות של הגוף. משם ניצתה הסקרנות שהביאה אותי ללימודי רפואה. בשנה השלישית ללימודים היה קורס במטבוליזם שהזכיר לי מדוע הגעתי ללמוד רפואה. במקביל לרפואה, עשיתי תואר שני במטבוליזם ותזונה באוניברסיטה העברית. בסוף הלימודים נחשפתי לראשונה לרפואת ספורט. במקביל להתמחות בילדים השלמתי את הלימודים בתחום באוניברסיטת תל אביב. מזה 15 שנה אני במרכז הרפואי שיבא ובאוניברסיטת תל אביב, כרופא וחוקר באקדמיה. מאז ומתמיד התאמנתי באומנויות לחימה, אך בשלב מסוים ביקשתי לחוות את אומנות הלחימה כספורטאי, ולא רק כחובב. התאמנתי לקראת השתתפות באליפות ישראל בטאקוונדו. התנסיתי במשטר האימונים הסיזיפי ואף בירידה במשקל לקראת התחרות עצמה, ולבסוף גם ניצחתי. קיבלתי את תואר אלוף ישראל בטאקוונדו, יש לציין שלגילי ולמשקלי כמובן. אני מאמין גדול בחשיבות של ספורט ואומנויות לחימה, בפרט עבור התפתחות הילד. אני רואה את ילדיי גדלים עם אורח חיים של ספורטאים, מתחשלים ומתחספסים, וגאה בהם מאוד".

פרופ' גל דובנוב-רז
נשוי + 4 ומתגורר ברמת השרון. פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מנהל המכון הלאומי לרפואת ספורט במרכז הרפואי שיבא, תל השומר ויושב ראש הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי בישראל.

עוד כתבות

הדמיה: באדיבות אגי גרופ נדל''ן

מקודם

פרויקט ההתחדשות העירונית ביפו שמציע נגישות לכל ציר אפשרי
רועי צור
צילום: Shutterstock, Simone Migliaro
המומחה מתריע: "רעידת אדמה בישראל תהיה קטלנית בהרבה מהקורונה"
גלעד פדבה
"איך נגיע לצפון בשבת": לחיות בישראל בלי מכונית
עמית סלונים
יוצרת: אלינור סאם / צילום: מוזיאון ישראל, זוהר שמש
חדשות העיצוב: תערוכות, פתיחות, אדריכלות, שימור ועוד
נגה משל

© כל הזכויות שמורות לגלובס