עד מאה ועשרים. ובאיזה מחיר?
טרנד ה-longevity המבטיח תוחלת חיים ארוכה יותר, מחמיץ את ההתייחסות להשלכות החברתיות והכלכליות של הזדקנות ממושכת • הסוציולוגית ד"ר אירה סובל והגרונטולוגית ד"ר יעל בנבנישתי על השינוי הנדרש במערכות השונות וההזדמנויות שאסור לפספס
השאיפה לחיים ארוכים אינה אשליה מדומיינת, וזאת הודות להתקדמות הרפואה, למודעות לתזונה ולפעילות גופנית ולהכרה בחשיבות הפן הרגשי. תוחלת החיים בישראל נמצאת בעלייה והיא מהגבוהות בעולם. הממוצע לגברים עומד על 81 שנים ומעל 85 לנשים. בהשוואה ל-OECD, שם הממוצע הוא 79 לגברים ו-84 לנשים. אגב, בין המובילות היא הונג קונג, עם ממוצע של 83 לגברים ואילו נשים חוצות את גיל 88. "אין לכך הסבר, יש כל מיני מחשבות אבל אין הסבר מעמיק", אומרת ד"ר אירה סובל, דוקטור לסוציולוגיה של הזדקנות, מייסדת ומנהלת האקדמיה לאריכות חיים. "ייתכן שזו הדיאטה הים תיכונית שנחשבת להכי טובה והכי נפוצה, אם כי לא כולם נהנים ממנה. יש סברה לגבי גברים שנוגעת לפעילות הגופנית המוגברת בשירות הצבאי. יש גם הסברים מבניים, ואף שמערכת הבריאות אינה הכי טובה, היא ממלכתית ואוניברסלית ומכסה את כל האזרחים. ובכל זאת, כשההוצאה הלאומית על בריאות לא גבוהה, לא היינו מצפים לתוחלת חיים גבוהה. תחושת אושר משפיעה גם היא על תוחלת החיים, וכן ההיבט החברתי: אנחנו חברה משפחתית עם ערבות הדדית ותמיכה קהילתית (במגזרים מסוימים) שבה ילדים דואגים להוריהם, וזו חוזקה".
ד''ר אירה סובל, האקדמיה לאריכות חיים / צילום: מושיק ברין
עלייה בתוחלת החיים משמעה תוספת של שנות חיים מעבר לגיל הפרישה או הפנסיה, והיום יש בארץ יותר אוכלוסייה בוגרת (65 ומעלה) שבסך הכול מהווה כ-12% מהאוכלוסייה וב-2035 צפויה להגיע לכמעט 14%. "אי אפשר להתעלם מהמספרים. אנחנו מדינה צעירה עם קצב הזדקנות גבוה," אומרת סובל ומפנה זרקור לנקודת המעבר: גיל הפרישה. "זה אירוע חיים וצומת משמעותי, אבל זה גם המקום של הקהילה והמדינה לנצל את נקודת הזמן להתערב, ולהתחיל להבין מה זה אומר להגיע לגיל פרישה מבחינה תפקודית, בריאותית ותעסוקתית, איך לצקת לכל העניין גם פעילות וגם תרומה לחברה, גם סיפוק ומשמעות, כי זו תקופה ארוכה שצריך לבחון איך להעביר אותה וזה חדש בעולם המערבי, לכן למדינה יש תפקיד לבדוק מה קורה בעולם ואיך להפוך את גיל הפנסיה ליתרון". סובל מספרת שבמחקר הדוקטורט שלה מצאה שהמושג 'פרישה' נזיל, ומתמעטים האנשים שעבדו בקריירות ארוכות של 40 שנה ומשסיימו קמו בבוקר המוחרת לכלום. "שוק העבודה הופך להיות כזה שאנשים משנים קריירה ואלה שינויים שדורשים התאמות, לכן פרישה זה מושג של שכירים, כי עצמאים לא פורשים וביום־יום שלהם אין שינוי ויש שהם בשיאם אחרי הפרישה".
האבחנה בין שכירים לעצמאים טומנת בחובה לא מעט מוקשים. "אריכות ימים היא נחלתם של בעלי השכלה גבוהה והכנסה גבוהה, ויש מדינות עם פערים אדירים לעומת העניים של עד כדי עשר שנים, כמו הודו. בארץ האוכלוסייה הטרוגנית לא רק בפערי תוחלת החיים אלא בצרכים, בהעדפות, במשאבים כלכליים ואחרים וזה מסבך ויוצר פער. בני 65 עד 85 שונים הטרוגנית בגלל צבירת כישורים, ניסיון חיים ונכסים, ויש מהם שצברו נכסים שיכולים להניב תשואה והכנסה נוספת. במחקר מצאתי שאי השוויון מחמיר. אנשים שמגיעים לגיל פרישה במצב כלכלי ירוד רגישים לשינויים במעברי החיים, מתדרדרים מהר ומכלים את הונם מהר לעומת מי שמגיע לגיל פרישה טוב ומייצר עוד משאבים. לקופאית בסופר שפורשת מותשת סיכוי נמוך לצמוח ולעשות רהארגון של המצב התעסוקתי שלה, אבל ככל שהמדינה תיערך ותתערב ותכין את הפורשים לקראת השינוי, התרומה שלהם יכולה להיות גבוהה יותר".
אי השוויון בין אוכלוסיות קיים בתעסוקה, במשאבים חומריים, בהשכלה וכדומה, המשפיעים ביתר שאת בגיל מבוגר. "הזקנה היא שלב שבו האדם מתמודד עם תוצאות חייו - הוא עשוי ליהנות מהיתרונות שצבר או לשלם מחיר גבוה על הסיכונים שלקח, כמו בדידות. בגיל מבוגר אי השוויון מחריף, ולכן נדרשת התערבות. בגיל 67, קשה להתחיל מחדש ללא תמיכה, ההכנה לפרישה הופכת מורכבת, והאפשרויות לתקן, לשנות או להתחיל מחדש מצטמצמות". גם בתחום התעסוקה ניתן לדבריה לייצר שינוי, זאת אם המדינה תתמקד בתכנון ארוך טווח להעסקת אזרחים ותיקים. "כך אפשר לזהות אנשים בסיכון ולתת להם מענה. המדינה צריכה להיערך לתוחלת החיים העולה ולעולם העבודה החדש".
לצד הסיכונים מדגישה סובל שבאריכות חיים ובזקנה יש גם הזדמנויות, "יש הזדמנויות להארכת חיים, לתעסוקה, ליחסים, לפנאי, למימוש עצמי ולסדר יום פעיל ומשמעותי וגם לשינוי. אפשר גם בגיל 70 לפתוח בקריירה חדשה בלי צורך בתואר ראשון או שני, וככה מדגישים את יתרונות אריכות החיים".
וכשזה לא קורה?
"זה פספוס אדיר. לכן חשוב לוודא שתהיה למבוגרים תעסוקה בשכר או בהתנדבות, אם כי אישית אני נגד התנדבות, כי זה סוג של ניצול לא ראוי. אלה אנשים שיכולים לתרום והחברה מפסידה. הדור הצעיר צריך הזדמנויות רבדוריות, כמו מנטורים מבוגרים, וזה חשוב בכל רמה. בגלל שקיימת ערבות הדדית משפחתית, יש הזדמנות גם לערבות כזו בין מבוגרים לצעירים, וכפי שמבוגרים עוזרים עם הנכדים, אפשר להעתיק את המודלים לשוק העבודה".
אחד הסיכונים שמביאה הזדקנות נוגע לנטל על החברה והמשפחה במקרי סיעוד, היעדר פרנסה וכדומה. אחד הפערים הבולטים קשור לרמת הבריאות, ומחקרים בנושא אריכות חיים מגלים שלצד העלייה בתוחלת החיים, אין עלייה מקבילה או חופפת ברמת הבריאות, וכך עולה מספר החולים והסיעודיים. ההסבר לפי סובל נובע מפערי נגישות: "יש למדינה המון תפקידים, אחד מהם הוא להנגיש את הבריאות כי הפערים הולכים וגדלים. גם לרשויות יש משקל, צריך להאציל להן סמכויות כי הן הכי קרובות לתושבים והיחידות שיודעות לייצר פעילויות לקידום בריאות, זכויות וסל שירותים. בריאות וכלכלה הולכות יחד ומשפיעות זו על זו, כי נגישות לבריאות משמעה רופאים פרטיים, גישה למידע, טיפולים ותרופות. חשוב להביא בחשבון סיכונים אבל כדי לדבר על דיבידנד של אריכות החיים אי אפשר לעסוק רק בשבריריות, בהתדרדרות ובירידה קוגניטיבית, אלא למדוד את התרו־ מה. יש גם טיעון שאין צורך בשיח על תוחלת חיים ארוכה, אלא על זו הבריאה, ולהילחם בתופעת ההזדקנות כי זו לא מחלה. המאבק הגדול הוא להארכת חיים בריאים ובזה משקיעים זמן ומשאבים, פיתוחים ומיזמים".
סובל עוסקת בתחומים אלה ואחרים מאז 2015 וטוענת שהשיח על הסיכונים, הגם שהוא חשוב, השתלט קצת ומוביל לתפיסת גילנות מקובעת כלפי אזרחים ותיקים [הרחבה על 'גילנות' בעמוד 50]. "בחברה ניאו-ליברלית שמקדשת את עולם התעסוקה, יש תפיסה שהפו־ רשים יוצאים ממעגל החיים ונשאר רק לחכות בשקט. כשתוחלת החיים הייתה נמוכה ואנשים פרשו בגיל 63, וחיו עוד כמה שנים, לא הייתה משמעות למושג פנסיונר. ההתדרדרות התפקודית מגיעה הרבה פעמים אחרי עזיבת שוק העבודה, ובעשור האחרון התחיל שיח שמדגיש את ההזדמנות שיש לפנסיונרים תפקודיים שעובדים ויכולים לתרום ויש להם כמעט 20 שנה אחרי הפרישה שצריך לצקת אליהן תוכן ולחשוב איך להאריך את תוחלת החיים הבריאה. מכאן גובר השיח על הפוטנציאל העסקי, התעסוקתי, ופוטנציאל הצריכה והפנאי וכדומה. ברמת הפרט והקהילות וגם ברמה של רשויות, שווקים שונים, מדינות וארגונים בין-לאומיים, חסרה מודעות וצריך ליצור אותה לאורך כל הרצף".
כשמבוגרים יהיו במיינסטרים
את המונח 'דיבידנד של אריכות חיים' טבע פרופ' אולשנסקי (S. Jay Olshansky) מבית הספר לבריאות ציבורית באוניברסיטת שיקגו, העוסק בשיפור רכיב הבריאות בתוך אריכות החיים. לדבריו השקעה בטכנולוגיות אריכות חיים יתרמו לשיפור בריאותי שיאריך את שנות התעסוקה ויוסיף לפרודוקטיביות, יעלה את איכות החיים, יפחית הוצאות בריאות ויסייע לצמיחה כלכלית במשק ולהקטנת הלחץ על מערכות פנסיה ורווחה. העיסוק במונחי נטל ותלות, שיש להם השלכות כלכליות, הוא חלק מהמחיר שמשלמים המבוגרים בחברה. בעידן של מאה שנות חיים, חיוני לאמץ נרטיב של מיקסום העצמאות והאוטונומיה של אזרחים ותיקים ולדחוק את התלות בזולת ובמערכת. "למרות שבסוף כולנו נתדרדר, השאלה היא איך להאריך תוחלת חיים תפקודית ובריאה ולשמר איכות חיים ולדחוק את התלות לסוף. זה עיסוק במניעה שתשחרר את בני המשפחה והקרובים מהטיפול ודחיית התחלת ההתדרדרות לשלב מאוחר יותר", אומרת סובל.
הגרונטולוגית ד"ר יעל בנבנישתי, משנה למנכ"ל אינשורטק ישראל, מוסיפה זווית מעניינת הנוגעת להשפעות על המעגל האישי, המשפחתי והחברתי של אזרחים ותיקים. "כשלאדם צפויות עוד X שנות חיים, איך זה משפיע על מעגלי המשפחה והעבודה שלו? כמה מעגלים כאלה יחליף בדרך? ההשפעה מתחילה הרבה לפני הפנסיה ויש לה השלכות בתחומים נוספים. יוצא שבסוף אדם נמצא פחות שנים במעגל העבודה ויותר 'לא עובד' מאשר עובד, ולזה צריך להתכונן ולחנך מגיל צעיר, כי לא חוסכים בגיל 40 או מתכננים פרישה בגיל 60 אלא הרבה קודם. גם בתרבות הפנאי לא מחכים לפנסיה כדי לחפש עיסוקים נוספים. מה שמביא אנשים לזקנה פעילה זו תרומה משמעותית אחרי פרישה, ולזה צריך להתכונן. בנוסף, לא כולם מזדקנים בחן והבריאות לא עולה עם איכות החיים. יש מחקרים וניסיונות לדחוק זקנה, אבל המציאות היא שיש מחלות והרבה אנשים פחות פעילים ועצמאים וזקוקים לעזרה. כשהיחס בין אוכלוסייה עובדת לצרכנית שלילי, הנטל נופל על המשפחה הגרעינית. היום בני 60 מטפלים בהורים, בילדים ובנכדים, ומי מהם שנמצא במעגל העבודה נמצא בקונפליקט במי לטפל קודם ועלול לקרוס, כי המחיר הבריאותי והנפשי גבוה ואין מערכת שתומכת".
ד''ר יעל בנבנישתי, גרונטולוגית / צילום: רמי זרנגר
זה כבר מתחיל לקרות?
"כן, אנחנו בדור עם תוחלת חיים גבוהה ובריאות בעייתית, אבל בישראל המשפחה קרובה ותומכת והמרחקים לא גדולים, כך שאלה שיוצאים לפנסיה זה ב'כאילו' כי אין להם זמן. המשמעות היא שבדור הבא תתקבל אוכלוסייה תשושה שנוטה למחלות בגלל הלחץ הנפשי".
איך מתמודדים עם המחיר הגבוה?
"כמו בעולם, על ידי תוכנית אב לאומית להזדקנות האוכלוסייה, שמטרתה לאזן בין עבודה וקריירה, ליצוק גמישות לשוק העבודה ולדאוג לרווחה. צריך גם מסגרות שמתאימות למבוגרים ברמת תפקוד בינונית, שחסרות כיום, אז הם נשארים בבית ואם יש להם מזל יוכלו להצטרף לקהילה וירטואלית או לפרלמנטים. לפיכך נדרשת רגולציה עירונית, שרשות תייצר מערכים קהילתיים גם לרמות תפקוד טובות ובלי להכתיב את התוכן, להשאיר אותו למשתתפים ולאפשר יצירתיות וחדשנות. האידיאל הוא שזקנים 'צעירים' יתפעלו את המערכים האלה ויישארו במעגל התעסוקה ונרוויח מהידע והניסיון שלהם. אם יהיו פעילים רבים כאלה, נשבור את הסטיגמה השלילית של הזקנה שתתחלף בתפיסה חיובית של תרומה, פעילות ותעסוקה משמעו־ תית, ונקבל חברה הומוגנית ושוויונית יותר. הדרך הטובה לשבור סטיגמה היא להראות שאינה נכונה. כשמבו־ גרים יהיו במיינסטרים אנשים יבינו שאפשר להתבגר בטוב, בפעילות, בעשייה משמעותית וליהנות מידע וניסיון. גם עניין הפרישה חשוב, כי עצמאיים ממשיכים לעבוד ולשכירים עושים מסיבת פרישה וזהו. השאלה אם לא נכון לייצר פרישה מדורגת, בלי לחתוך בבת אחת, כך אפשר למצוא את התעסוקה הבאה בלי ליפול לבור של חוסר מעש, ואפשר גם לחנוך את המחליף בתפקיד. פרישה היא משבר ואובדן גדול של מעגלים חברתיים, פרנסה ומשמעות, ומנקודת שיא מרגישים לא רלוונטיים. הנפילה היא במיוחד אצל גברים".
זה באמת מחיר גבוה.
"נכון, זה קשה ומתחילים לחפש תעסוקה ובסוף כשפעילים פחות ונמצאים בבית יש לזה מחיר בריאותי ורגשי. לא מתלבשים, לא צועדים, הערך העצמי נפגע ואנשים מוצאים את עצמם אצל רופאים".
יש בעולם פתרונות ישימים?
"יש מדינות גמישות יותר מבחינת חוק הפנסיה, אבל לא חקרו את זה. כן חוקרים תעסוקת מבוגרים כל הזמן ומחפשים מדדים, אבל אין תפיסה רגולטורית או חוק שמחייב העסקה של 5% מהפורשים למשל, וכך הבעיה נשארת לפתחנו. בסוף לא תהיה ברירה, קרנות הפנסיה במצב לא טוב ואינן יכולות לשלם קצבאות, אז יצטרכו להעלות את גיל הפנסיה באופן הדרגתי, לתת אופציית בחירה וליצור מנגנוני הגנה, אבל בראש ובראשונה צריך להשוות את גיל הפנסיה של נשים לגברים".
זה לא מפלה?
"נכון, אבל כבר אין עניין של אפליה היום וזקוקים לזה לשם היציבות. זה במסגרת תכנון ארוך טווח ואין פתרון קסם. צריך מהלכים ותוכנית חומש הדרגתית".