שיתוף
יוצרת: אלינור סאם / צילום: מוזיאון ישראל, זוהר שמש

יוצרת: אלינור סאם / צילום: מוזיאון ישראל, זוהר שמש

חדשות עיצוב
מה מחכה לכם החודש בעולמות העיצוב, האמנות ומה שביניהם

נגה משל

14.09.2023

אומנות ותרבות: ארבע יוצרות

בבית טיכו, מובלעת שקטה ונעימה במרכז ירושלים, מוצגות בשנים האחרונות תערוכות מעוררות עניין. בחצר הבית, שעברה לאחרונה שיפוץ, מתקיימים אירועי אומנות ותרבות רב-תחומיים. בתערוכה הנוכחית, 'יוצרות מהבית', ארבע אומניות המתארחות בבית מציגות בו ובחצרו עבודות ציור, רישום, פיסול, צילום, סאונד, וידאו ואנימציה בהשראתו. הבית שימש בעבר את ד"ר טיכו, רופא העיניים המיתולוגי של ירושלים, ואת רעייתו האומנית אנה טיכו. חומרי ההשראה של האומניות - עינת אמיר, אורלי מיברג, אלינור סאם ויפעת זיו - הם הזיכרונות השוכנים בין כתליו, חפצי התצוגה, הסיפורים על הבית ואף ההריסות שמתחתיו. היצירות הולכות ומתפתחות, עוסקות בגדילה, עבר והווה ויוצאות מהבית אל הגן. כל אחת מהן בוחרת היבט אחר של הבית כנקודת מוצא: קירות הבית, הגן, יצירותיה של אנה טיכו וסיפור על ד"ר טיכו ואחד ממטופליו. "כיצד המראות, הקולות ואפילו הרטט של הבית משפיעים על חוויותינו בתוכו?" שואלת תמנע זליגמן, אוצרת התערוכה. נקודת המוצא, על פי זליגמן, הוא החיבור בין ארבע הנשים היוצרות שנועד לקרוא למבקר לעצור את המרוץ לרגע של התבוננות, שקט והקשבה. במהלך התערוכה מתוכננות בגן הבית סדרה של אירועי פופ-אפ ומסיבות גן, מתוך מטרה להפוך את המתחם המתחדש למקום מפגש לאומנות ולקהילה ולפתח אותו למעין קפסולת תוכן דינמית ועכשווית לקהל מגוון. שווה לעקוב אחר פרסומים ולשלב את הביקור בתערוכה עם אחד האירועים.
נעילה: 31 בדצמבר 2023
בית טיכו, הרב אג"ן 10, ירושלים
בית-טיכו/ imj.org.il/he/wings/arts

צילום: באדיבות הנהלת פארק נחל באר שבע

צילום: באדיבות הנהלת פארק נחל באר שבע

מופע: באור הזרקורים

אלמנט תאורת המיתרים הדקורטיבי, שהפך לסימן ההיכר של האמפי בפארק נחל באר שבע, יחזור להאיר את שמי בירת הנגב לאחר עבודות שיפוץ ושדרוג. התורן הניצב מעל בימת המופעים ישוב להציג מופעי אורות מתוזמנים הנראים בכל אזורי העיר; והמיתרים שגובהם 57 מטרים, יוארו בתאורה עוצמתית הודות לחילופן של 7,800 נורות לד ועבודות
תחזוקה. איתי קריספין, מנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע, ששדרוג התאורה הוא פרויקט משותף לה ולמנהלת פארק נחל באר שבע, מציין שמופע האורות המזוהה עם העיר ישמש בהמשך לציון ימים בין-לאומיים ולהעלאת המודעות לנושאים חברתיים וסביבתיים. פארק נחל באר שבע הוא הפארק הגדול בישראל, המשתרע על פני 5,300
דונם וכולל את האגם המלאכותי הגדול בישראל, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, טיילת רחבה באורך של כשמונה קילומטרים ואת האמפיתיאטרון הגדול בישראל, שבו מקום לכ-12 אלף צופים.
שלושת המצפים 1, באר שבע

מעצבת: גדיר סלייח / צילום: מוזיאון ישראל, ליאור חורש

מעצבת: גדיר סלייח / צילום: מוזיאון ישראל, ליאור חורש

תערוכה: מעצבים בערבית

חמש מעצבות ומעצבים מהחברה הערבית מציגים מעבודותיהם בתערוכה ראשונה מסוגה, החוגגת 50 שנה למחלקה לעיצוב ולאדריכלות במוזיאון ישראל. רמי טריף, אוצר המחלקה, בחר להקדיש את התערוכה ליוצרות וליוצרים מהחברה הערבית, בעקבות עלייה משמעותית בעשור האחרון במספר הסטודנטים הערביים שסיימו לימודים באקדמיות לאומנות ולעיצוב בישראל. "בעבר, הסטודנטים התעניינו בעיקר בתחומי האומנות הפלסטית והארכיטקטורה", מצביע טריף על שינוי מגמה בתרבות החומרית
הערבית המקומית. בתערוכה, עבודות של גדיר סלייח, סמאח בטחיש, הזאר גרבלי, סופי אבו שקרה והמעצב שאדי פרנסיס מג'לטון, המציגות עיצוב עכשווי בתחומי האופנה, הטקסטיל, הצורפות והמוצר שיצר דור צעיר של מעצבים. העבודות עוסקות בסוגיות של תרבות, מסורת וחברה ועולה מהן הרצון לדון בנושאים כמו מעמד האישה, זהות לאומית ומגדר. לצד היצירות מוקרנים חמישה סרטונים שהופקו במיוחד לתערוכה ובהם מציגות המעצבות את השקפת עולמן ומסבירות מדוע בחרו להתמודד עם הסוגיות המורכבות האלה בעבודתן. הצורפת גדיר סלייח, מעילבון שבגליל (בוגרת שנקר 2012), מצטטת ביצירתה מוטיבים חזותיים מהשפה והקליגרפיה הערבית וממזגת אותם בתכשיטי אופנה עכשוויים הפונים לדור צעיר בחברה הערבית; מעצבת התכשיטים סמאח בטחיש, ילידת מסעדה שבגולן (בוגרת שנקר 2018), חוקרת בעבודותיה את גבולות השיח על מעמדה ותפקידה של האישה הדרוזית והערבית ומתכתבת בהן עם נוף מולדתה; שאדי פרנסיס מג'לטון, מעצב אופנה יליד נצרת (בוגר בצלאל 2017), הקים את מותג האופנה SFM ויוצר במסגרתו אופנה קונספטואלית ומסחרית, שבה הוא חוקר דרך הבגד והגוף אינדיבידואליזם אל מול תבניות חברתיות מקבעות; הזאר גרבלי, מעצבת טקסטיל ילידת יפו (בוגרת שנקר 2019) מציעה עדכון סגנוני ללבוש הנשי המסורתי; וסופי אבו שקרה, אדריכלית ילידת אום אל פחם (בוגרת הטכניון 2019), מבקשת לבחון את השינויים שהתרחשו במהלך שלושה דורות של נשים ערביות בישראל - החל מסבתה עד אליה - דרך חיפוש ומחקר צורני של מוטיבים מהתרבות הערבית ומלאכות היד וטכנולוגיה.
נעילה: 29 בפברואר 2024
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11, ירושלים
imj.org.il

האחים ויקטור ואלאדר אולגיאי עם מכשיר ה'תרמוהליודון' שלהם, במעבדה לאדריכלות פרינסטון, ניו ג'רזי. מתוך קולייר'ס, 26 באוקטובר 1956 / צילום: גיא ג'ילט

האחים ויקטור ואלאדר אולגיאי עם מכשיר ה'תרמוהליודון' שלהם, במעבדה לאדריכלות פרינסטון, ניו ג'רזי. מתוך קולייר'ס, 26 באוקטובר 1956 / צילום: גיא ג'ילט

אדריכלות: בין אדם וסביבה

במוזיאון מומה בניו יורק מוצגת תערוכה גדולה וחובקת קומות, שאורזת מחדש עבודות מאוספי המוזיאון החל מסוף המאה ה-19 ועד ימינו ומציגה אותן לפי נושאים שונים, למשל אומן או תמה. לא מעט תערוכות נוגעות בנושאים כמו אורבניות, אדריכלות וטכנולוגיה ואחת מהן, Transparency in Architecture and Beyond, מתמקדת בשימוש המודרני בזכוכית במבנים ובחללים ובמשמעות האסתטית והסימבולית שטומנת בחובה הזכוכית השקופה. התערוכה שמוצגת במסגרת אשכול התערוכות של שנות ה-40 עד ה-70 של המאה ה-20 בוחנת בעבודות צילום ובעבודות אחרות את נושא הדרישה לשקיפות, שמתלווה לשימוש בזכוכית בבנייה ובעיצוב חלל (בניין האומות המאוחדות בניו יורק, שנבנה בשנות ה-50 הוא סמל לכך) ושואל שאלות על אובדן פרטיות, מציצנות ומעקב אחר הפרט. בנוסף, בספטמבר נפתחות במומה שתי תערוכות מסקרנות נוספות: Emerging Ecologies Architecture and the Rise of Environmentalism הבוחנת את דרכם של אדריכלים אמריקאיים, שמתוך הבנה של המשבר הסביבתי בחרו להתרכז כבר בשנות ה-60 וה-70 בעולם הטבע כמוצא לעבודתם; ותערוכה בנושא עיצוב: Life Cycles The Materials of Contemporary Design, העוסקת במהות של עיצוב מוצר כאקט המתרגם מהפכות מדעיות, טכנולוגיות וחברתיות לאובייקטים והתנהגויות. בכך העיצוב יכול להיות סוכן של שינוי חיובי ולשחק תפקיד מכריע בקשר שבין האדם והטבע.
Emerging Ecologies נעילה: 20 בינואר Life Cycles ,2024
נעילה: 2 ביולי 2024
מומה, 11 W 53rd St, New York
moma.org

נועה צ'רניחובסקי, 'היו לפני בעולם הזה', 2016 / צילום: יח''צ

נועה צ'רניחובסקי, 'היו לפני בעולם הזה', 2016 / צילום: יח''צ

מזרח: אז והיום

במוזיאון וילפריד לאומנות המזרח, מוזיאון קטן ומוקפד שעל עבודת האוצרות הראשית בו חתומה שיר מלרימגוצ'י, נפתחו שלוש תערוכות חדשות הקושרות בין עבודות מאוסף המוזיאון ליצירה עכשווית. ב'כלים שלובים' מציגים נועה צ'רניחובסקי ואודי צ'רקה קרמיקה עכשווית לצד כלים בכחול־לבן מאוסף המוזיאון. מבחינה היסטורית העיטור בכחול על גבי לבן הוא תולדה של מיזוג תרבותי וסגנוני בין המזרח הקרוב והרחוק, שהתרחב גם לאירופה והיה לסמל מעמדי. לצד כלים מפרס, סין ויפן מציגים האומנים נדבך מקומי ופרשנות אישית למסורת ארוכת שנים של כלי חרסינה. צ'רניחובסקי מציגה מערומי כלים המיתמרים לגובה ובה בעת קורסים אחד לתוך השני. היא יוצרת מחדש, באופן ידני, כלים
שיוצרו בייצור המוני, שהופכים תחת ידיה למעין מאובנים מפוסלים. סדרת הכלים הפיסוליים של אודי צ'רקה משלבת בין פורצלן מעוטר בכחול לבין חומר קרמי שחור וגס, פורעת את כללי המשחק של המסורת הסינית וניכר בה חופש, הומור וקריצה ישראלית. בתערוכה 'תדר פתוח' - ארבע אומניות מתמסרות לדקויות שבתהליכי יצירה ושינוי ובוחנות במגוון מדיומים תהליכים ורחשים של ייבוש, היסדקות והתבקעות, הסתרגות שורשים וצלילי נביעה. בתערוכה השלישית, 'טבע ראשון, טבע שני', מוצגות עבודות צילום סיני ומגילות סיניות מאוסף המוזיאון והיא מפנה את תשומת הלב לשניוּת הקיומית והאסתטית בסין העכשווית. מצד אחד הרמוניה בין האדם לטבע, העומדת ביסוד האומנות וההגות הסינית כטבע ראשון, מצד אחר מראות של טבע מנוצל ונוף שנפגע, תוצאה של
התנהגות אנושית דורסנית במציאות, שהפכה להרגל, לטבע שני.
נעילה: 28 באוקטובר 2023
מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע
wilfrid.org.il

ווורה־נטשה אוגונג'י, Will I still carry water when I am a dead woman, 201 3 , גלריית פרידמן / צילום: אמה אדוסיו

ווורה־נטשה אוגונג'י, Will I still carry water when I am a dead woman, 201 3 , גלריית פרידמן / צילום: אמה אדוסיו

צילום: תיעוד מאפריקה

במוזיאון טייט מודרן בלונדון מוצגת בימים אלה תערוכה מרכזית גדולה, בשם: A World in Common ,Contemporary African Photography המציגה עבודות צילום עכשוויות של 36 צלמים מכל רחבי אפריקה. באמצעות העבודות שנבחרו ניתן לראות את האופן שבו צלמים בני דור שונה וממקומות שונים ביבשת עושים שימוש בצילום, בווידאו ובאודיו כדי להרחיב נקודת מבט, לספר את הנרטיב של תרבויות שונות ולדמיין עתיד. בתערוכה צילומים מימי ראשית צילום הסטודיו באפריקה (שנות ה-50 וה-60), כשמשפחות, אולי לראשונה בחייהן, ניצבו מול מצלמה, צילומים המתייחסים לתמות של רוחניות, אורבניזם וזהות וגם כאלה העוסקים בהשפעת משבר האקלים על קהילות מקומיות.
נעילה: 14 בינואר 2024
טייט מודרן, Bankside, London SE1 9TG
Tate.org.uk

עוד כתבות

מאריכים ימים בזכות הקהילה. בני ברק / צילום: מיכל רביבו
עתידות: בקרוב נשבש את המוות - הטרנדים שישנו את עולם הרפואה
רון קסלר
צילום: Shutterstock, Brian A Jackson
תחייתה של העיתונות: הסיפור המשמח של הניו יורק טיימס
יונתן שם-אור
האחים רייט / צילום: John T. Daniels
המפץ הגדול של הקדמה הרפואית מתקרב: כמה הערות ותובנות לקראתו
יונתן שם-אור
שרון שילוח, גרונטולוגית, עוסקת בפיתוח עסקי ומוצרים לגיל השלישי / צילום: אורית פניני
גיל זה רק מספר: איך בכלל נכון להגדיר אדם זקן?
שרון שילוח

© כל הזכויות שמורות לגלובס