לפי שיטת המשפט בישראל בעלותו של כל שותף במקרקעין מתפשטת בכל נקודה בחלקה, ולא ניתן לסמן פיזית את חלקי השותפים בקרקע ("קרקע במושע").שיטת המשפט בישראל מכירה בשיתוף במקרקעין מסוג של TENNANCY IN COMMON, כלומר, בעלותו של כל שותף מתפשטת בכל אתר ואתר בחלקה. מי שבבעלותו לדוגמא 20% מהחלקה, לא יוכל להצביע ולומר כי ה-20% שלו נמצאים בחלק צפון-מערבי של החלקה. שיתוף מסוג זה, שמכונה "קרקע במושע", יכול להיווצר במספר דרכים, כגון רכישה משותפת, ירושה, מתנה או לפי תוכנית איחוד וחלוקה לפי תב"ע, שגרמה לכך שמספר בעלי חלקות סמוכות יהפכו להיות שותפים. השותפים רשאים לעשות ביניהם הסכם שיתוף בנוגע לניהול השוטף של המקרקעין, והסכם כזה, אם נרשם במרשם מקרקעין, יחייב גם אחרים. אם אין הסכם שיתוף במקרקעין בין שותפים, כל שותף רשאי לעשות בחלקו שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע מיתר השותפים שימוש דומה. את השיתוף במקרקעין ניתן לפרק לפי חלוקה בעין, ביחס שווה לבעלות של כל שותף, כגון בעת רישום בית משותף.