בחריין מציעה אפשרויות בתחום התעשייה ושער כניסה לערב הסעודית

כוח עבודה זול והסכמי סחר עם ארה"ב ומדינות המפרץ הם תנאים טובים להקמת תעשייה • לא כל ענף יתאים לצורכי המדינה, למשל תחום הפינטק נראה לא בשל, אך תחום המים משווע לטכנולוגיה • בחריין יכולה להיות בסיס להתרחבות במפרץ • המדריך למשקיע באמירויות, פרויקט מיוחד

קו הרקיע של בחריין / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
קו הרקיע של בחריין / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

היתרון היחסי הגדול ביותר של בחריין, מה שאין לאף מדינה אחרת במפרץ, הוא הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית. כלומר, כל מה שמיוצר בבחריין ונשלח לארצות הברית פטור ממס/מכס. אמנם גם לישראל יש הסכם דומה, אבל היתרון כאן הוא לתעשיינים וחברות שייצרו בבחריין עם כוח עבודה זול, וישלחו לארה"ב, תוך ניצול יתרונות אזור הסחר החופשי, שלא קיימים במדינות האחרות שבהן מפעלים בבעלות ישראלית. גם ההוצאות האחרות זולות. למשל חשמל שמחירו מסובסד.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

עוד יתרון גדול הוא אזור הסחר החופשי התעשייתי, אשר המפעלים שבתחומו חופשיים ממסים ומכס לחלוטין, בניגוד לאלה מאיחוד האמירויות, שיש בהם מיסוי פנימי חלקי לסחר בין מדינות המפרץ עצמן. משמעות הדבר היא שבבחריין זול יותר לייצר, וגם זול יותר לייצא למדינות המפרץ ולארצות הברית.

מירנה מיצ'לטו / צילום: יח"צ
 מירנה מיצ'לטו / צילום: יח"צ

כוח עבודה זול בתעשייה

בחריין מנהלת קשרים ענפים עם הודו, בנגלדש, נפאל פקיסטאן ומהן מגיע רוב כוח העבודה החיצוני במדינה. משכורתו החודשית של עובד זר בבחריין, לרוב מבנגלדש או נפאל, מגיעה לפי החוק ל-100 דינאר בחרייני, שהם כ-1,000 שקל. החוק קובע סייגים של שמונה שעות עבודה ביום, אבל רבים מהם עובדים יותר תמורת תוספות. העובדים גרים במעונות משלהם, והמעסיק משלם עבור מגוריהם מזון, דמי כיס וכן עלות אשרת העבודה עוד 50 דינר בחרייני החודש. משמע, עלות העסקה ישירה של כ-1,500 שקל לעובד בלבד. לשם השוואה, משכורת ממוצעת של עובד פלסטיני בישראל מגיעה ל- 6,000-7,000 שקל.

הבחריינים עצמם הם האוכלוסיה הכי עובדת במפרץ. לא ותמצא אמירתי שנוהג משאית או שעובד בקו ייצור, אבל בבחריין יש המון. לכן, לא חייבים לייבא כוח עבודה, אם כי שכרם של הבחריינים יקר יותר. הדבר דומה לישראלים שפועלים במדינות עולם שלישי, ובניגוד לאירופאים ואמריקאים, מתערבבים בפועלים, מסייעים, "מלכלכים" את הידיים. כך הבחריינים.

נקודה משותפת נוספת היא שהבחריינים מאוד-מאוד משפחתיים, ושמים את המשפחה בעדיפות ראשונה. גם הדת חשובה להם, ובכך הם מזכירים את הקהילות החרדיות העובדות. רבים מהם, האדוקים יותר, מקדישים שעות ביום ללימוד קוראן, לצד העבודה.

פועלים באתר בניה בבחריין / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
 פועלים באתר בניה בבחריין / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

עניין ברפואה ובתעשיית המים

בבחריין מדברים על פיתוח ענף הפינטק - ומנסים לקדם את "בחריין פינטק ביי" שזה איזור סחר חופשי וחממה מיועדת לפינטק. בפועל הם לא ממש רציניים, ולא מוכנים עדיין לקידום הנושא. ניסיון של חברה ישראלית רצינית בתחום לעניין אותם, ואת הבנק המרכזי של בחריין, נתקל בחוסר עניין ומוכנות. לכן נראה ששם זה לא יתקדם במיוחד.

אבל יש תחומים אחרים. בתעשייה למשל. למשל, תעשיית המזון. אם לא ידעתם, בבחריין מייצרים את עוגיות 'אוריאו' המפורסמות, ומשגרים לכל העולם. הם ישמחו לפתח את תעשיית המזון שלהם, לצד יבוא מוצרים מישראל שחסרים.

ענף משמעותי במיוחד הוא המים. מצב משק המים בבחריין קטסטרופלי. אי אפשר לשתות את מי הברז, שכן הם מכילים 30% מים מלוחים. נסו להכין קפה מהמים האלה. נורא. הם כמובן לא טובים לבישול, פוגעים בבריאות, בעור, בשיער, בשיניים, וכמובן פוגעים במכשירים חשמליים ובצנרת. גם הטיפול בביוב גרוע, ויש אינסוף תלונות של אזרחים על כך. ישראל מתמחה בנושאים האלה, טיהור מים, שימוש מושכל במים, התפלה וכו'. זהו כר נרחב לפעילות.

אין הרבה עניין באנרגיה סולארית בבחריין, כי היא קטנה מדי וגם כי יש הרבה סופות חול שמכסות את הקולטים ופוגמות ביעילותם, אם כי יש בים כמה שדות סולאריים.

גם לתחום הרפואה יש פוטנציאל. בחריין היא מדינה בעלת מערכת רפואה מפותחת במיוחד. זו בירת הרפואה של המפרץ, עם רשת של בתי חולים מעולים ברמה גבוהה. מכול העולם הערבי לרבות המפרציות באים לשם לקבל טיפולים. רוב הרופאים הוכשרו באוניברסיטאות ובתי חולים בחרייניים. ולא רק חולים, גם הרופאים המתמחים מערב הסעודית וכוויית מגיעים לשם להתמחות, במקום לנסוע לאירופה או לארצות הברית כפי שהיה בעשורים הקודמים. ואין מדובר רק בבית החולים האמריקאי של הצי החמישי, העוגן בבחריין. אלא בבתי חולים פרטיים וציבוריים, שבהם מחלקות מתקדמות לסרטן, לב ומוח. ואם תרצו, עוד בסיס לשיתופי פעולה עם ישראל.

שער כניסה לערב הסעודית 

בחריין תלויה לחלוטין בערב הסעודית ולא יכולה להתקיים בלעדיה. ואם ניכנס להיבט הכלכלי, היא אחד מיעדי התיירות המבוקשים ביותר של הסעודים. בסופי שבוע ובזמני החופשות מלימודים, בחריין מלאה וגדושה בתיירים סעודיים, שבאים לבתי המלון ולדירות נופש שהם מחזיקים שם. הם באים למרכזי הקניות הענקיים שמותאמים לצרכן הסעודי.

הנשים הסעודיות מחבבות את בחריין מהסיבה הפשוטה שהן יכולות למדוד את הבגדים בחנות, מה עדיין בלתי אפשרי בערב הסעודית. האשה הסעודית עוברת את הגשר, נכנסת לחנות זארה, לוקחת שמלה חדשה ונכנסת לתא ההלבשה למדוד. בריאד היא לא יכולה לעשות את זה.

ויש עוד דברים שאפשר לעשות בבחריין ואי אפשר במקומות אחרים. למשל, לשתות אלכוהול. מוסלמים לא אדוקים, שמבקשים ליהנות ממשקה אלכוהולי, באים לשם כך לבחריין, שהיא המקום היחידי באזור שמאפשר מכירת אלכוהול בגלוי למוסלמים. זו מעין לאס וגאס של המפרץ, ומי שבא לשם יודע שמה שקרה בבחריין נשאר בבחריין, ואף אחד לא ישפוט אותו על ששתה אלכוהול. זה מראה די יוצא דופו של גברים בגלביות שותים בירה. ויותר מזה, במנאמה יש שני רובעי שעשועים עם מועדוני לילה ובתי בושת, המכונים שם "בתי תענוגות".

בחריין היא המדינה עם צריכת האלכוהול הגדולה ביותר במזרח התיכון, ובעיקר צריכת בירה לסוגיה. כבר יש מגעים ליצוא אלכוהולי ישראלי לשם.

הכניסה לבחריין פותחת את השוק לסעודיה, הן בגלל הפוטנציאל והצרכים התואמים והן כי יש נכונות סעודית לכך. כמעט כל תחום אפשרי כאן, למעט הביטחוני.

מהנפט ועד הדירהם

האמירויות במספרים

סטריפ בורדו כהה / צילום: גלובס

האמירויות במספרים / אינפוגרפיקה: איל אונגר, גלובס
 האמירויות במספרים / אינפוגרפיקה: איל אונגר, גלובס

החרם על איראן הוא הזדמנות

ניקח את החקלאות למשל. במפרץ בכלל והסעודים בפרט - משוגעים על רימונים. אין בית בלי רימונים בקערה בסלון, ומיץ הרימונים הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהתפריט במפרץ ומשמש להכנת מאכלים מסורתיים רבים. מדינת היצוא העיקרית של רימונים ומוצרי חקלאות אחרים למפרץ הייתה איראן, אך מאז החרם עליה יש מחסור חמור. אנשים נוסעים לאיראן וחוזרים עם מזוודות מלאות ברימונים, אגוזים פיסטוקים ומוצרים אחרים. האבוקדו הוא מוצר מבוקש נוסף. 

החקלאות הישראלית יכולה לפרוח במצב כזה. הביקוש גדול הן למוצרים עצמם והן לטכנולוגיות גידול. למשל, גידול ורטיקלי של עגבניות שרי וירקות אחרים. מכיוון שאין שום מכס בין בחריין לערב הסעודית, היצוא לסעודים דרך בחריין נראה עם פוטנציאל גדול. סוחר בחרייני המייבא בהיקפים גדולים ומוכר גם בערב הסעודית כבר יצר קשר לברר על מוצרים ועל טכנולוגיות.

וגם לישראלים יש מה לקנות. בערב הסעודית, למשל, יש תעשיית פלסטיק ענקית, הנסמכת על הנפט. גם תעשיית אלומיניום לבניין ולמטרות אחרות. למעשה, סעודיה היא מעצמה עולמית בשני התחומים האלה. זה תחום שעשוי לשגשג ולמעשה אני שומעת שיש כבר מגעים ראשונים בעניין. גם תעשיית הרהיטים די גדולה והיא ענף יצוא משמעותי. אלה שלושה תחומים שהסעודים יכולים למכור לישראל במחירים טובים יותר ממה שיש כיום בארץ.

הסעודים מאוד מעוניינים להרחיב ולגוון את התעשייה והיצוא, כדי להשתחרר מהתלות בנפט, ולכן יתנו לזה לצמוח. ועם זאת, הנושא רגיש פוליטית לכן צריך ללכת בזהירות.

שנים רבות עבדה כאן התעמולה הפלסטינית, ותפסה יותר מאשר במקומות אחרים. ישראל נתפסה לאורך שנים כמדינת רשע, קוטלת פלסטינים ומתעללת בהם. בשנים האחרונות זה הרבה פחות בוטה, אבל עדיין חזק. לכן צריך לעשות שינוי. לחשוף את כל הצדדים של ישראל, להראות מה יש בישראל ובעיקר מה יכול לסייע להם. למשל לקיים חילופי סטודנטים, רופאים, אקדמאים וכו'.

הכותבת היא אשת עסקים איטלקיה-יהודיה המתמחית בבחריין, שם היא גרה רוב הזמן. הייתה מעורבת בעסקים בין ישראלים למפרץ, גם לפני החתימה של ההסכמים

הביא לדפוס: דני זקן

3 טיפים לעשיית עסקים בבחריין

1. כוח עבודה זול: עלות ישירה של עובד זר בבחריין עומדת על כ־1,500 שקל בחודש
2. הסכמי סחר: לבחריין, להבדיל מיתר מדינות המפרץ, יש הסכם סחר עם ארה"ב שמוזיל את היצוא אליה. בנוסף, יש לה הסכמי סחר עם מדינות המפרץ האחרות
3. ענפים שמשוועים לשת"פ: המים במדינה אינם טובים ונראה שיש פוטנציאל לידע ישראלי בתחום. הרפואה מאוד מתקדמת במדינה ויש לבחריין בתי חולים ומכוני מחקר מתקדמים

צרו איתנו קשר *5988