שיעור בניהול: חדשנות יכולה להגיע דווקא מבחוץ

חדשנות היא מילת המפתח עבור כל הארגונים שצריכים לשקם את ההריסות ביום שאחרי הקורונה. למעשה, היא הכרחית גם עבור הארגונים ששרדו או אפילו שגשגו במהלך המשבר הזה, מכיוון שכעת הם צריכים למצוא את עצמם ב"נורמלי החדש", שאנחנו עומדים להיכנס אליו.

אבל איך יוצרים את החדשנות הזאת? משבר הקורונה האיץ את ההבנה בקרב חברות שכדי לשמור על עדכניות ולפתח יתרון תחרותי במהירות, הן לא יכולות להסתמך עוד על תהליכים פנימיים בלבד. עליהן למצוא חדשנות מחוץ לארגון, באקוסיסטם היזמי שסביבן.

איך חברות יכולות להשתנות בסיוע האקוסיסטם? אחד הפתרונות המקובלים כיום הוא "חדשנות פתוחה". כלומר, שימוש בעיקרון של פתיחת החברה לידע, משאבים וכישרונות שנמצאים מחוץ לה, בדרך כלל כדי להטמיע חדשנות בעולמות של מוצר ותפעול. כיום גם חברות גדולות ו-ותיקות בתחומי הפיננסים, הבנקאות והתעשיות הביטחוניות מאמצות את המודל הזה, מתוך הבנה שלא עומד ברשותן זמן ממושך לפיתוח טכנולוגיות חדשות, ויהיה נכון יותר לשלב גם טכנולוגיות מבחוץ. משמעות הדבר היא שכיום ישנה התקרבות במובן הזה בין סטארט-אפים לבין חברות גדולות ו-ותיקות.

אחד המודלים המעניינים לחיבור לאקוסיסטם שסביב הארגון הוא שיתוף משאבים של ההון האנושי. למה הכוונה? הרבה ארגונים נאלצו להוציא עובדים מובילים שלהם לחל"ת, וכתוצאה מכך הם עלולים לאבד אותם לטובת חברות אחרות.

כדי להתמודד עם התופעה נעשה בתקופה האחרונה מעבר למודלים שכוללים הקמת "מרחב דיגיטלי" של העובדים הכי טובים בתחומם, שבו מועסקים העובדים המומחים של החברה על ידי חברות אחרות, במשרות חלקיות או פרויקטאליות.

זוהי חדשנות. היא נותנת יתרון אדיר למנהלים: שימור של העובדים, תרומה לאקו-סיסטם, עוד ניסיון, וחוויה של העובד במגוון של גופים וגישות עבודה.

המודל גם מסייע בשימור ופיתוח העובדים, לצד הפחתת עלויות שכר. יש לו כמובן גם חסרונות, אך צו השעה הוא להחדיר חדשנות פתוחה, משתפת וכזו המייצרת מצב של win-win. 

הכותבת היא חוקרת בבי"ס אדלסון ליזמות, המרכז הבינתחומי הרצליה