אודות המוניטור
מדור "המוניטור" של גלובס ו"המרכז להעצמת האזרח" מנגיש לציבור מעקב אזרחי אחר יישום, או אי יישום, החלטות ממשלה וחקיקות, ומבוסס על עבודת חוקרי המרכז ומערכת גלובס. המרכז להעצמת האזרח (CECI) הוא עמותה הפועלת משנת 2003 ועוסקת ביכולות הביצוע של המגזר הציבורי. המדור מתפרסם פעם בשבועיים.
תחקיר: ליה רינג
עריכה: מיכל בן משה
למקורות ולמתודולוגיה, חפשו "המוניטור" באתר גלובס ובאתר המרכז להעצמת האזרח
כך בדקנו
המרכז להעצמת האזרח הוא ארגון חברה אזרחית הפועל למען הגברת יכולת הביצוע במגזר הציבורי וחיזוק האמון בין הממשל לאזרחים. מיזם "המוניטור" היא האמצעי המרכזי עבור מטרה זו.
"המוניטור" מבצע מעקב וניטור אחר יישום החלטות ממשלה, לאור ערכי האחריותיות (Accountability) והשקיפות ובמטרה לטייב את עבודת הממשל בישראל, להצביע על הפער שבין ההצהרה וקביעת מדיניות הממשלה לבין ביצועה בפועל. מלבד הצגת תמונת יישום עדכנית של כל סעיפי ההחלטה האופרטיביים, תחקירני המוניטור, העוברים הכשרה מקיפה, מנתחים את החסמים והמאפשרים בכל החלטה, כלומר - מה היו הסיבות והתנאים שתרמו לביצוע או אי-ביצוע סעיפי ההחלטה השונים.
התחקיר מתבצע באמצעות קריאה במקורות גלויים כגון פרוטוקולים, מאגר החקיקה, דוחות ממשלתיים, דוחות מבקר המדינה וכדומה. לאחר מיצוי המקורות הראשוני, מתבצעת פנייה אל אנשי המקצוע בממשלה, ובחלק מהמקרים נערכת היוועצות עם שחקנים רלוונטיים נוספים כגון גופי חברה אזרחית, מושאי המדיניות ועוד.
דוח המוניטור כולל התייחסות לרקע, הנסיבות והאקלים הציבורי סביב קבלת ההחלטה, הצגת סטטוס יישום סעיפיה השונים, ניתוח המאפשרים והחסמים, סיכום ואינטגרציה של המידע וכן המלצות לייעול תהליכים והסרת חסמים.
כיצד נבחרות החלטות ממשלה למעקב?
■ החלטות בנושאים חברתיים וכלכליים, הנבחרות לאחר שיח ומיפוי מול גורמי ממשל, אקדמיה וחברה אזרחית.
■ החלטות ממשלה אופרטיביות - החלטות יישומיות.
■ החלטות אסטרטגיות - תקציב גבוה או השפעה נרחבת על אזרחי ישראל.
■ החלטות ממשלה מורכבות - בעלות פוטנציאל לחסמי ביצוע בשל מעורבות מספר משרדי ממשלה, תהליך ארוך וכדומה.
■ החלטות בשלות - עברה לפחות שנה מהרגע שהתקבלו בממשלה.
אמות-מידה למדידת יישום סעיפי ההחלטה
החלטות ממשלה כוללות בתוכן סעיפים ביצועיים מסוגים שונים - שינויי חקיקה, תקצוב, הקמת וועדות, ביצוע עבודת מטה ועוד. דוח המוניטור מביא את סטטוס היישום של כל אחד מסעיפי ההחלטה - יושם, לא יושם או יושם חלקית (לדוגמה - במקרה בו תקציב הוקצה אך לא מומש).
ניתוח חסמים ומאפשרים
המרכז להעצמת האזרח ביצע ניתוח ועיבוד נתונים של יותר מ-100 דוחות מוניטור לכדי מחקר כמותני המאפשר ראיית מאקרו על יכולת הממשלה ליישם את החלטותיה ואת התחייבויותיה לציבור. הניתוח העלה 13 מאפשרים ו-11 חסמים בדרך ליישום החלטות ממשלה. חסמים לדוגמה - היעדר לוח זמנים מחייב, קושי בביצוע התקשרויות, חוסר תיאום בין משרדי ממשלה ועוד. מאפשרים לדוגמה - צוות מתכלל, מנגנון ביקורת חיצונית, הגדרת מדדי תוצאה ועוד.
ניתוח המאפשרים והחסמים מסייע לקבל תמונת מצב רחבה מבוססת נתונים על אופן עבודת הממשלה ולהפיק המלצות כדי לבנות החלטות ממשלה ישימות ויעילות יותר למען הציבור בישראל.
התקופה האחרונה לא משאירה לציבור הישראלי הרבה ברירה, אלא להתמודד עם סוגיות ליבה שיעצבו את עתיד החברה הישראלית. אבל יש אתגר אסטרטגי חשוב במיוחד שעליו כמעט לא מדברים: הזדקנות האוכלוסייה. את זה לא אנחנו אומרים, אלא המועצה הלאומית לכלכלה: בשנת 2015, היא ציינה את הזדקנות האוכלוסייה היא אחד מששת האתגרים החברתיים־כלכליים המרכזיים של מדינת ישראל.
לקריאת הדוח המלא לחצו כאן
ואפשר להבין למה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בתוך 12 שנים, מספר האזרחים הוותיקים צפוי לגדול בכשליש: מ־1.2 מיליון כיום ל־1.6 מיליון ב־2035. בעוד שכיום שיעור האזרחים הוותיקים עומד על כ־12% מכלל האוכלוסייה, ב־2035 הוא כבר צפוי להתקרב ל־14%. בשנת 2065 צפויים להיות כבר 3 מיליון אזרחים ותיקים שיהיה כ־15% מהאוכלוסייה. שלא נטעה: זה גידול דרמטי בזמן קצר מאוד.
המבנה הכלכלי־חברתי שלנו לא ייראה אותו דבר. אם יתממשו התחזיות על הגידול המשמעותי במספר האזרחים הוותיקים ובשיעורם מהאוכלוסייה, ההוצאה הלאומית בישראל - במיוחד בתחומי הבריאות והרווחה - תשתנה לבלי הכר, באופן שיחייב היערכות ממשלתית לאומית במגוון תחומי החיים ושיתוף פעולה חוצה מגזרים בין מערכות שונות.
מדור מס' 36: החלטת ממשלה 127 - אימוץ "מפת המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבת" | יולי 2021
המטרה במילים "רגילות": יצירת תשתית מדיניות מבוססת נתונים בתחום האזרחים הוותיקים
הסבר: ההשלכות הכלכליות־חברתיות מהזדקנות האוכלוסייה הולידו את הצורך לכוון את המדיניות הלאומית הנוגעת לעתיד האזרחים הוותיקים באופן מבוסס מדידה ונתונים.
גורם אחראי: משרד הרווחה, משרד הבריאות, המשרד לשוויון חברתי, משרד ראש הממשלה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
עם השנים התפתחה תפיסה לפיה המושג "אזרחים ותיקים" הוא בעצם קבוצה כללית מאוד שמאגדת תתי־קבוצות מגוונות שלכל אחת מהן צרכים אחרים. המשמעות היא שהדאגה לאיכות חייהם של האזרחים הוותיקים מחייבת הגדרה מדוקדקת של קהלי היעד השונים ובחירה מותאמת של המענים הראויים לכל צורך.
זו נשמעת כמו משימה ענקית. איך צולחים אותה בלי ללכת לאיבוד? לשם כך מומלץ להיעזר במפה. כבר נגיע אליה.
- מה מונע ממפרץ חיפה להתחזק כמטרופולין, ומה אפשר לעשות?
- הניסיון להציל את בית שמש מלמד את ישראל שיעור קריטי
- אחרי קיץ שובר שיאים: כך מנסה הממשלה להיאבק בשמש
- הסיוע למשרתי המילואים: מה המדינה הבטיחה ומה ניתן בפועל?
- הבטחות על הנייר: למה הממשלה לא מבצעת את ההחלטות שלה?
- מספר הסובלים מבעיות התמכרות הולך וגדל. האם המדינה ערוכה?
- שנתיים ל"תוכנית המיליון": איך נראית הגמילה מהרכב הפרטי?
- איך מטפלים בבירוקרטיה שעולה למשק עשרות מיליארדי שקלים?
- מהפכת הענן הממשלתי: הפוטנציאל אדיר, המימוש רחוק
- איפה הממשלה הייתה במלחמה? "המוניטור" במעקב מיוחד
- צמצום הפערים בחברה הערבית: האם הממשלה תתמיד בתהליך?
- פתיחת שוק המזון ליבוא: ההחלטה קודמה, אך הצלחתה חלקית בלבד
- הפשיעה בחברה הערבית גואה, אבל הממשלה לא נותנת מענה
- המלחמה חושפת נשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?
- בבתי החולים בנגב ובגליל נלחמים על החיים, אבל החמצן הולך ואוזל
- שנים סבלנו מהמשבר במקצועות הבריאות. עכשיו הוא יחריף
- האוכלוסיות המיוחדות זקוקות לסיוע במיוחד עכשיו. האם הוא מגיע?
- המלחמה היא מבחן גורלי לרשויות המקומיות. איך הן עומדות בו?
- ענף הבנייה בשפל חסר תקדים, אך הממשלה מתקשה למצוא פתרונות
- החקלאות ניצבת בפני איום קיומי. מה הממשלה עושה בעניין?
- אף שמערכת החינוך קריטית כעת, קשה לה להתאושש מהכאוס
- רווחה תחת אש: כשפורץ משבר חסר תקדים, ואין מספיק כוח אדם
- כשלי פינוי התושבים במלחמה: מתברר שמדובר בבעיות כרוניות
- בעלי עסקים שממתינים לפיצוי? כך זה הסתיים במשברים הקודמים
- הכסף נתקע, המיגון לא הספיק: מה קרה להבטחות לחזק את עוטף עזה?
- הממשלה דורשת יעילות אנרגטית, מה קרה כשניסתה זאת בעצמה?
- הכסף נתקע, המיגון לא הספיק: מה קרה להבטחות לחזק את עוטף עזה?
- התחדשות עירונית: אחרי עשור של תכנונים, הגיע זמן המעשים
- מחסור בעובדים בהייטק? כך הממשלות התמודדו עם זה
- הממשלה ניסתה לצמצם את זיהום האוויר, אך המרחק מהיעד עדיין רב
- הרפורמה במשק החשמל: אחרי ציפייה ארוכה, התחרות החלה
- עושק האזרחים הוותיקים: המלאכה של הממשלה עוד מרובה
- רפורמת שטרום שינתה את ענף הבנקאות, אך התחרות עוד לא פה
- האוהלים של "המחאה החברתית" קופלו, אבל יוקר המחיה עדיין כאן
- השירות הציבורי משווע לרענון. אז למה המדינה לא עומדת ביעדים?
- המדינה התחייבה לייעל את המגזר הציבורי. אך כמעט דבר לא השתנה
- בממשלה מתלוננים על חוסר משילות אך ההבטחות לתקן נותרו על הנייר
הצג עוד לכל הכתבות
למדוד "הזדקנות מיטבית"
אחד הקשיים המשמעותיים בתכנון מדיניות ציבורית הוא התרגום של מטרות מופשטות ליעדים קונקרטיים. אז כשאנחנו מדברים על מושג רחב כמו "איכות חיים", הקושי גדל לאין שיעור.
ומתוך ההבנה של האתגר, ביולי 2021 הממשלה קיבלה החלטה לאימוץ "מפת מדדים לאומיים להזדקנות מיטבית" - שגובשה על ידי צוות עבודה משותף הכולל את משרד ראש הממשלה, משרד הבריאות, משרד הרווחה, המשרד לשוויון חברתי ומשרד האוצר - ובשותפות עם גופים כמו ג'וינט-אשל, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל והלמ"ס.
מטרת המפה היא לכוון את המדיניות הלאומית הנוגעת להזדקנות האוכלוסייה בישראל ולהתוות את המענים שיתאימו לסיפוק הצרכים ולהשפעה חיובית אופטימלית. המפה נועדה לסייע בגיבוש מדיניות מבוססת נתונים שתוביל להקצאה יעילה של המשאבים הציבוריים בהתאם למספר יעדים: צמצום פערים בין המרכז לפריפריה בפריסת השירותים והרחבת ההזדמנויות לאוכלוסייה הזקנה בישראל; מניעת תלות; חיזוק תהליכי הזדקנות מיטבית בישראל; אספקת מידע וידע וקידום מחקר שישרת את כלל הגורמים העוסקים בקידום הזדקנות.
"מפת המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית" מתייחסת לשלושה תחומים מרכזיים. הראשון הוא בריאות - וכאן נכללים מדדי בריאות ותפקוד כמו שיעור ומספר השנים בבריאות מתוך תוחלת החיים הצפויה בגיל 65 ושיעור בני ה-65 ומעלה המתקשים בתפקוד ADL ו-IADL (מדדים להערכת התלות של הפרט בזולת בביצוע פעולות היומיום).
התחום השני הוא משמעות והוא כולל מדדי רווחה ואיכות חיים: שיעור הדיווח של תחושת בדידות בקרב בני 65 ומעלה וציון במדד CASP לאיכות חיים (מדד המשקף התייחסות לתחושת אוטונומיה, שליטה, הגשמה עצמית ומשמעות) בקרב הגילים הללו. התחום השלישי, חוסן כלכלי, מתבסס על מדדי עוני, אי־שוויון ויכולת להסתדר כלכלית, כפי שאלה מגולמים במדדים של הכנסה חציונית לנפש סטנדרטית של אזרחים ותיקים (ושיעור הנמצאים מתחת ל-60% מההכנסה החציונית) ובמדד של שיעור המדווחים על קושי ביכולת לעמוד בכלל ההוצאות החודשיות של משק הבית.
מדיניות מבוססת נתונים
ההחלטה קבעה שפרסום "מפת המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית" יתבצע כל שנתיים. המידע אמור לכלול גן השוואה בין-לאומית הנוגעת ל"מדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית", תוך התייחסות לחתכים דמוגרפיים המפורטים בהחלטה והם: קבוצות אוכלוסייה, קבוצות גיל, מגדר, אזורים בארץ וכל חתך רלוונטי אחר.
הדו"ח הראשון פורסם על ידי הלמ"ס בנובמבר 2022 - והפרסום הבא מיועד לאוקטובר 2024, בסמוך ליום הזקן הבינלאומי. הדו"ח כלל את כל החתכים הדמוגרפיים כפי שהובאו בהחלטת הממשלה, לרבות השוואה בינלאומית.
הדו"ח הראשון התמקד בנתונים המתייחסים לשנים 2020־2015 וכולל נתונים עבור 40 מדדים, מהם 16 מדדי־על להזדקנות מיטבית בתחומים של בריאות, משמעות וחוסן כלכלי ו־24 מדדים מנבאים להזדקנות מיטבית בתחומי ניהול בריאות, אורח חיים בריא ואורח חיים חברתי פעיל, כאשר בעתיד יפותח תחום ההתנהלות הפיננסית. כמו כן, כלולים במפת המדדים מדדי אוריינות דיגיטלית הנחשבים לבעלי חשיבות רבה בשל תרומתם האפשרית לשיפור בכל אחד מהתחומים הנמדדים.
והממצאים מרתקים. באחד ממדדי הבריאות, למשל, נמצא שמבחינת שנות חיים בריאים בגיל 65, ישראל מדורגת במקום החמישי מתוך 31 מדינות אירופיות אצל גברים (עם 11.6 שנים) ואילו במקום ה־15 אצל נשים (10.5 שנים).
בתחום המשמעות, אחד המדדים העלה שב־2020, למעלה מרבע (26%) מבני 65 ומעלה חשו בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם, כאשר נשים חוו זאת משמעותית יותר מגברים (33% לעומת 18%). לשם ההשוואה, בקרב בני 20 ומעלה 19% חשו בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם. החדשות הטובות הן שעם השנים חלה ירידה בשיעור החשים בדידות: ב־2015 הוא עמד על 33% וב־2019 על 28%.
בגזרת החוסן הכלכלי, למעלה משליש (36%) ממשקי בית שבהם לפחות פרט אחד בגילי 65 ומעלה השיבו שבקושי יכולים להסתדר כלכלית ב־2017. אך גם כאן מדובר בשיפור לעומת הנתון ב־2015 (44%). בנוסף, המדד גילה שמשקי בית בני 65 ומעלה של ערבים מסתדרים כלכלית פחות טוב ממשקי בית מקבילים של יהודים (33% לעומת 60%).
וככל שעולה גיל הפרטים במשק הבית כך הפער בין היהודים והאחרים לערבים גדול יותר: במשקי בית שבהם הפרט המבוגר ביותר בגילי 65־74, הפער בין יהודים ואחרים לערבים עמד על 23 נקודות האחוז; במשקי בית שבהם הפרט המבוגר ביותר בגיל 75 ומעלה, הפער כבר עלה ל־31 נקודות האחוז.
את מי המפה מדריכה?
אז המפה התפרסמה. מה ההשפעות שלה? בהחלטת הממשלה נקבע שיש להטמיע את השימוש במפת המדדים להזדקנות מיטבית במשרדי הממשלה הרלוונטיים, באופן שינחה את מדיניותם והתוכניות המופעלות בתחום. בנוסף, הסעיף מנחה את משרדי הממשלה לפעול באופן שיובל לצמצום פערים הקיימים בין קבוצות דמוגרפיות שונות באוכלוסיית האזרחים הוותיקים.
זה, כמובן, אחד הסעיפים המהותיים והבסיסיים של ההחלטה, שכן הוא זה שלמעשה מורה למשרדי הממשלה השונים לעשות שימוש במפת המדדים כמצפן לקביעת מדיניות ודרכי התערבות. אך למרות חשיבותו, הסעיף עמום למדי ואינו מתווה את אופן היישום ואת לוח הזמנים במסגרתם כל משרד אמור להטמיע את עקרונות ההזדקנות המיטבית.
ככל הנראה, לא מדובר כאן בצירוף מקרים: המיזם כולו הוא עבודה מתמשכת שאמורה כל הזמן להתעדכן ולהתפתח - וגם קשה לקבוע סטנרדטיזציה אחידה, לנוכח השונות בין תחומי התוכן והעשייה של המשרדים השונים. אבל נראה שהמטרה הראשונית בהחלטה זו - הטמעת השימוש בשפה ומושגים משותפים בין כלל העוסקים במלאכה - אכן נמצאת בתהליכי יישום מתקדמים.
איך נראים התהליכים האלה? יש מספר דוגמאות. אחת היא בנייה של צוות העבודה המשותף של מערך בו מתקיימים מפגשים עם רשויות מקומיות, מטות של משרדי ממשלה ומוסדות אקדמיים. מערך זה כולל הצגת מפת המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית ונעשית בחינה ובדיקת העבודה בשטח והבנת הקיים. לאחר מכן, מתקיים מיפוי ופילוח נקודתי על מנת לדייק את תוכנית הפעולה ולראות את ההלימה לתוכנית הקיימת לבין המוצעת.
בכנס שנערך בספטמבר 2022 על ידי צוות העבודה ובהובלת הג'וינט, הוצגה מפת המדדים ואופן החלתם ברמה הביצועית - ופורטו שם מספר תוכניות שנמצאות בתהליכי הטמעה, אם כי חלקן לא המתינו עד שתתקבל החלטת הממשלה ויצאו לדרך עוד לפני כן.
במבט ראשון, נראה שמימוש ההחלטה בהחלט קורם עור וגידים. ואולם, עיון בתוכניות העבודה ושיח שקיימנו עם גורמים שונים במשרדי הממשלה, מעלה שלא בכל המקרים קיימים המשאבים ליישום מלא ובהיקף רחב מספיק.
המשרד לשוויון חברתי, למשל, הציב לעצמו את המשימה של "קידום תוכניות להפגת בדידות בקרב אזרחים ותיקים" בשנת 2024. אלא שעיון מדוקדק בתוכנית העבודה מראה כי אין בפועל מקור תקציבי לעמידה במשימה, מכיוון שההתקדמות מותנית באישור משרד האוצר והטמעת הפעילות במשרד, במקום בארגון הג'וינט.
עוד דוגמה למילוי אחר רוח ההחלטה, אך עדיין במידה לא מספקת, אפשר למצוא במשרד הבינוי והשיכון. בתוכניות העבודה שלו ל־2024, המשרד מתייחס לצרכיהם של אזרחים ותיקים, עם יעדים כמו תכנון סביבות מגורים מותאמות ומודלים מגוונים לדיור לעת זקנה.
ואולם, נראה שלעת עתה היישום מתוכנן בהיקף מצומצם יחסית - ומתמקד בעיקר במציאת שני אתרים פוטנציאליים לפיילוטים לדיור קהילתי שיתופי והכוונה של ארבע תוכניות בינוי להטמעת תכנון סביבת מגורים מותאמת.
הרשויות פועלות לאט
הרשויות מקומיות, כמי שמספקות ישירות שירותים לאזרח, הן נדבך מרכזי של הטיפול בהזדקנות מיטבית. ב־2022, יצאה לדרך תוכנית "Muni100" שמטרתה לחזק ולעודד אסטרטגיה מוכוונת זקנה מיטבית ברשויות המקומיות. במיזם נבחרו 18 רשויות שבסופו של תהליך אמורות לצאת עם תוכנית לפעולות שינחו את הרשות לפעול בצורה שמעודדת הזדקנות מיטבית. אומנם מדדי התוכנית הזהות אינם זהים לאלה של "מפת המדדים" בה אנחנו עוסקים, אבל הם פועלים על פי עקרונות דומים.
יחד עם זאת, לפי מבקר המדינה, הרשויות צריכות לעשות עוד עבודה רבה על מנת לספק שירות מיטבי לאזרחים הותיקים ולאפשר הזדקנות מיטבית. בין השאר מתריע המבקר על היעדר מידע מלא ומעודכן על האזרחים הוותיקים ברשויות והיעדר תוכניות אב להזדקנות האוכלוסייה. באחת מכל שמונה רשויות, לא מונה יועץ לענייני אזרחים ותיקים, על אף שהחוק מחייב זאת. המבקר גם מצא שמשרד הרווחה לא קבע את המספר המרבי של האזרחים הוותיקים המטופלים למשרת עובד סוציאלי, ומשום כך בחלק מהרשויות המקומיות מספר המטופלים הממוצע לעובד סוציאלי אחד נע בין 324 ל־444.
מסקר שנערך כחלק מפעולת הביקורת, עולה שקיים כשל ביידוע על פעילויות וזכויות להן זכאים אזרחים ותיקים: פחות מ־60% מהאזרחים הוותיקים מכירים שירות אחד או יותר מהשירותים שמספקת הרשות המקומית ו־84% מהם העידו שהרשות המקומית כלל לא יזמה אליהם פנייה בעניין מיצוי זכויות ויידוע.
ראוי לציין לטובה את תוכנית העתודה "זמן עתיד" שהושקה בשנת 2021 במטרה לייצר רשת של מנהיגות ומנהיגים הפועלים יחדיו לקידום איכות החיים של האוכלוסייה המזדקנת בישראל, בעידן של 100 שנות חיים. התוכנית היא פרי שיתוף פעולה בין משרד ראש הממשלה, משרד הבריאות, משרד העבודה, הרווחה והביטחון החברתי, המוסד לביטוח לאומי, אגף תקציבים במשרד האוצר, המשרד לשוויון חברתי, השלטון המקומי וג'וינט ישראל. המחזור הראשון של התוכנית הסתיים ובימים אלה מתקיים המחזור השני.
שלא יהיה מאוחר מדי
על חשיבותה האסטרטגית של סוגיית הזדקנות האוכלוסייה כבר דיברנו בהרחבה. החשיבות של ההחלטה הזו, אם כן, היא בהכרה הרשמית בעניין והנחיית המשרדים לבצע פעילויות ממוקדות יותר על מנת להשפיע על המדדים שהוגדרו. אבל למרות המהלכים החשובים שהתניעה החלטת הממשלה, מסתמן שמדינת ישראל עדיין רחוקה מיישומה והטמעתה הרחבה, באופן שמשפיע בפועל על חייהם של אזרחים ותיקים ומכאן על הכלכלה והחברה הישראלית בכללותה.
המלחמה עיכבה ערוצי פעילות מסוימים בהחלטה ופיתוח נוסף של המדדים, וסקרים שנערכו לאחרונה ממחישים שהאזרחים הוותיקים אינם ניצבים גבוה בסדרי העדיפויות הממשלתיים. זאת אף שדווקא במצבי סכנה הם זקוקים אפילו יותר למשענת. ומילה על האזרחים הוותיקים המפונים: השהות הארוכה בדיור ארעי יוצר סיכון לנסיגה פיזית ונפשית, כשגם החזרה הביתה דורשת הסתגלות מחדש, טיפול בפגיעות והשלמת טיפולים שנדחו.
אז נכון, יש הרבה דברים דחופים על הפרק. אבל זה לא תירוץ. יש מספיק פונקציות שאמורות לתת מענה לאזרחים הוותיקים גם בחירום (ואולי דווקא בחירום).
ובכלל, כדי להסתכל על התמונה הגדולה, צריך לחזור למקום בו התחלנו: הזדקנות האוכלוסייה היא אחד התאגרים האסטרטגיים המשמעותיים הצפויים למדינת ישראל. אם ימשיכו להצטבר עוד ועוד עיכובים ודחיות - נגיע לשלב שבו זה כבר יהיה מאוחר מדי.