אריק קליין הוא יזם ומשקיע, אך גם עבריין מורשע בעבירות הונאה שבית המשפט הגדירו "נוכל סדרתי".
בפרשת המדבקה הפלאית, שאמורה הייתה להתריע על התרחשות התקפי לב כחצי שעה לפני התרחשותם, חשוד קליין כי ניסה להונות אנשי עסקים, שותפים עסקיים, חברות בינלאומיות, משרדי עורכי ואף אמצעי תקשורת.
לאריק קליין חובות בהוצאה לפועל המסתכמים ב-13.65 מיליון שקל. כנגד קליין פתוחים 70 תיקים בהוצאה לפועל, כשבין נושיו נמנים בנקים ואנשים בשוק הפרטי. חלק מהחייבים סיפרו כי נואשו מהסיכוי לגבות את חובם לאחר ששמעו כי קליין חייב סכומים גדולים לגורמים בעולם התחתון.
"קליין הינו עבריין מרמה סדרתי ומסוכן, שלא למד את לקחו, הפועל באופן שיטתי וממושך". כך הגדיר בית משפט השלום בת"א ב-2003 את אהרון (אריק) קליין, אחד השותפים בחברת safesky שפיתחה את לייף קיפר ומי שנטען שהוביל ב-8 השנים האחרונות את פיתוח המדבקה הרפואית השווה מיליארד דולר.
אם בכל הקשור בעסקת לייף-קיפר יש עדיין סימני שאלה, הרי שבכל הנוגע לקליין יש בעיקר סימני קריאה. מדובר ב"רב-נוכל עם דיפלומות". קליין השתחרר מהכלא בפעם האחרונה ב-2006, ומאז לא ידוע שהסתבך שוב בפלילים.
"בחור אינטליגנטי, בעל כושר ביטוי ויכולת שכנוע", מנתה השופטת חיותה כוחן את תכונותיו, בעת ששלחה אותו ב-2003 ל-46 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על-תנאי קודם).
קליין הודה והורשע אז, במסגרת הסדר טיעון, בשמונה אישומים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, משיכת צ'ק ללא כיסוי, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר וניסיון לקבל דבר במרמה. "לנאשם כישורים מגוונים, הן בתחום הסיוע הרפואי והן בתחום המוזיקה, אך למרבה הצער הוא הפנה את כישוריו לאפיקים מפוקפקים שהסבו נזק רב לאנשים תמימים", ציינה השופטת.
לא בכדי הגדירה כוחן את קליין כ"עבריין". זו הייתה הרשעתו הרביעית. ב-1997 שלחה אותו השופטת נירה לידסקי ז"ל ל-40 חודשי מאסר בפועל ולשנת מאסר על-תנאי, אחרי שהרשיעה אותו ב-25 תיקים של עבירות מרמה. קליין שוחרר מהכלא בשנת 2000, אך בחלוף חודשים ספורים שב לדפוסי התנהגותו העבריינית.
בשנים 2000-2002 קליין הפיל בפח אנשים תמימים, מהם הוציא מוצרים ושירותים, שעל חלקם שילם בצ'קים ללא כיסוי ועל היתר כלל לא טרח לשלם. הוא נהג להציג עצמו כאיש עסקים עשיר ובעל נכסים בארץ ובחו"ל. לשם כך שכר דירה בקומה השלישית ב"מגדל הים" בטיילת בת"א, נסע ב-BMW מפוארת, ונהג לספר שהוא "מלחין הבית" של פיל קולינס ומריה קארי.
קליין פיזר הבטחות שווא, תוך שימוש בקסמו האישי ובחלקלקות לשונו. קליין שכנע את קורבנותיו להשקיע איתו או להלוות לו כספים. כדי לרכוש את אמונם, פתח מספר חשבונות בנק על שמות פיקטיביים, וגלגל ביניהם כספים כדי ליצור רושם של פעילות פיננסית ענפה. אלא שהיו אלה צ'קים ללא כיסוי או צ'קים גנובים שזייף.
להגנתו, טען שהסתבך בשוק האפור, אבל השופטת כוחן לא קנתה את הסיפורים. "אין קשר בין הלוואות בשוק האפור לבין קניית תכשיטים במרמה בחנות H.stern בשווי של 50 אלף דולר או בקניית מכונת אספרסו", ובכל מקרה אין בהסתבכות זו צידוק למעשים.