טקלוג

בשעה 18:43 בדיוק מופיע לפתע איגור בחדרי וניכר כי הוא על סף התקף לב ■ אני חושב לעצמי: למה גייסתי את האיגור הזה?

ברובם מופיעה בקשה מפורשת: הירשם, תשלח, תקנה, תחזיר, תחליף, תשדרג, תעביר, תתקשר, תוודא, תלמד, תתרום, תיזהר. ואני, בחור טוב שכמוני, נוהג להיענות לעתים להזמנות המפתות שב-Inbox

גם לחברות כמו מיקרוסופט ואפל, יש תיבות פנדורה משלהן גדושות בפאשלות היסטריות

כדי להיות נחשב, יש להכיר כל סטארט-אפ חשוב. כך תוכלו לומר: "שעה וחצי שכנעתי את משה ינאי למכור את XIV"

פייסבוק לא מאפשר להבחין בין סוגי הקשרים. האם אני רוצה את כל העדכונים וההערות של חניכי תנועת הנוער, בגלל שבני מחובר אליי בפייסבוק? ממש לא

השותף למיזם, המומחה מטעם קרן ההון סיכון, אמא, השותף בקרן ההון סיכון, נהג המונית שמסיע אותך, אשתך - ובעיקר: אתה

מה דרוש למוצר? מה שיש לפלאפל כדורי בהוד השרון: הלקוחות יודעים בדיוק מה הם מקבלים וגם מה יקבלו מחר ומחרתיים, יש לו בידול, מוניטין ושם, והלקוחות עומדים בתור

"יש לי רק הצעה אחרונה", אני אומר, "אפשר אולי להחזיר את שולחן הביליארד לחדר? בועה שהתפוצצה או לא, החבר'ה מתלוננים שמשעמם להם בהפסקת צהריים"

נכון להיום, הקוד החברתי דורש מכם להיחשף ולספר לחבריכם וגם לאנשים זרים לחלוטין - איפה אתם, מה אתם עושים, מה אתם חושבים, מה עשיתם, מה תעשו ומה עובר לכם בראש

ידידי פוטר מחברה גדולה. עתה הוא חולם על הקמת סטארט-אפ. "מה שקוסם ברעיון, זה הסיבוב שיסדר אותי בחיים"

הכנס השנתי העולמי של תחום הסלולר הסתיים בשבוע שעבר בברצלונה - כתמיד, אותו אירוע ענק, ראוותני ומיוחצ"ן עד מוות

מיומנו של איש היי-טק: בשם קהילת האנשים האוחזים בעכבר, אוהבי האינטרנט, החרדים לגורל ההזמנה שלהם - הבו לנו GUI!

"יש איזה כנס בלונדון. ממש לא בא לי לנסוע, עוד פעם כנס אינטנסיבי. אני מת להתחמק מזה, אבל חייבים אותי שם, את יודעת"

על המעמדות בעולם ההי-טק: אם נבחרתם לצוות המצומצם שיפתח את הדור הבא של המוצר, אתם מעולים אם הוצבת בתפקיד פיתוח בקו המוצרים המשני של החברה, אתם "בסיידר" מחלקת ה-QA סובלת מבעיית תדמית קשה, גם אם לא בצדק

כלכל: "מיד נתכבד להגיש לכם ארוחה חמה" תרגום: "מיד" - 40 דקות; "נתכבד להגיש" - נדחוף לכם באגרסיביות מגש אוכל; "ארוחה" - הדברים האלה שארוזים בצלופן ומזכירים אוכל

שוב אני שקוע בהכנת חומרים, והפעם מצגת למשקיעים. מי המציא את הדבר הזה? הרי אנחנו יודעים בעל-פה מה אנחנו אמורים להשמיע, ואנשי הקרנות יכולים כבר לדקלם מה שישמעו