שיתוף
איור: lummi.ai

איור: lummi.ai

איך מדברים מורכבות?
הקשבה מייצרת מרחב בטוח, שבו יכולים הצדדים להתגלות באופן אותנטי, להעמיק בהבנה של עצמם ושל אחרים ולהשתחרר מהצורך להיות תמיד צודק או לדעת הכול • לקראת כנס ההקשבה שמתקיים בחודש הבא באוניברסיטת תל אביב, מומחים מסבירים על כוח העל שמעטים משתמשים בו

רות לוריא סגל

04.03.2025

כששואלים את שרי ג'קסון קליין במה היא עובדת, היא אומרת שהיא עובדת בחלוקת מתנות. המתנה שלה היא להקשיב, לכל אחד, גם אם הוא נראה כועס באותו רגע. ראיתי אותה עושה זאת במו עיניי - כששאלה את המלצר שלנו לשמו ומדוע נקרא כך הוא תחילה הרים גבה (וגם אני), אבל גם שיתף בשמחה (הוריו עלו מברית המועצות אך נתנו לו שם ישראלי למדי, והוא בליבו בכלל היה רוצה להיקרא 'דימה'), גם המלצר שהגיש לנו את החשבון שיתף בשמחה על הרגע שבו מייד כשבא לאוויר העולם הסתנוור מהשמש שקרניה הגיחו מהחלון וכיסה את עיניו, ואיך אימו הגיבה 'אדיר' וכך קיבל את שמו. וגם אני, תוך דקות ספורות מהרגע נפגשנו הופתעתי איך הוציאה ממני כמה וידויים ששמורים לרוב לחברים טובים או לספת הפסיכולוג, וגם אני חייכתי.

את מתנת ההקשבה ג'קסון קליין קיבלה לראשונה כנערה, רגע של הקשבה שלדבריה הציל את חייה. "עד גיל עשר הייתה לי ילדות טובה. לאט-לאט הבית התחיל להתרוקן, חלק מהאחים התחתנו או עברו לפנימיות ונשארתי לבד. ואז משהו השתבש בתוך הבית", היא מספרת, "חוויתי התעללות. אבל שתקתי. בשלב מסוים הבינו בבית הספר שמשהו לא בסדר והתקשרו לאימא שלי, והיא ביקשה שאשתף אותה במה שעובר עליי, אלא שכשסיימתי לספר לה את שקרה לי ואחרי שווידאה שלא סיפרתי על כך לאיש, היא פשוט השתיקה אותי. 

שתקתי עוד שנתיים, עד שמורה בבית הספר שמעה שמשהו קורה והתחילה לשאול אותי שאלות. בהתחלה אמרתי לה שהכול בסדר, עד שבשלב מסוים היא הצליחה לדובב אותי ואני התחלתי לספר, ודיברתי ודיברתי, והיא רק ישבה מולי בשקט, רק מהנהנת, רק מקשיבה. העוצמות שם היו כל כך חזקות שהבנתי שמשהו קרה שם. לא ידעתי לשים את האצבע על מה זה היה, אבל הבנתי שאני בחופש, חופש מוחלט".

לאורך השנים היא נעה בין הרצון לשתף לבין הפחד משיפוטיות, אך בחרה להאיר פנים לאחרים ולהעניק להם את אותה מתנה שקיבלה ממורתה. לאחר שהקימה משפחה ועסק ובנותיה כבר גדלו, נחשפה ג'קסון קליין לסיפורו של דיקסון צ'יבנדה, פסיכיאטר מזימבבואה, שהשתמש בספסלי הקשבה כדי להילחם בהתאבדויות. בהשראתו הקימה ספסלי הקשבה בישראל וכן ייסדה בית ספר להקשבה ואת המרכז הישראלי להקשבה 'בַּדְּרָה' (על שם סבתה, שנהגה לומר לה - 'לכי אל העולם, הכול יהיה טוב, רק אל תשכחי לתת'). "כשיצאתי לדרך עם בדרה המליצו לי ללכת ללמד הקשבה בבתי ספר של קאוצ'ינג, אבל הרגשתי שזה לא מתאים לשם. הקשבה זה לא גישור, זה לא קאוצ'ינג, זה ערך שאני רוצה לשים בפרונט, שלא מסתתר בתוך משהו. זה ערך שעובד, שמציל נפשות, שמשמח נפשות. וכשאנשים נחשפים לזה משהו זז אצלם, והם מתבוננים אחרת על החיים".

שרי ג'קסון קליין, מייסדת בַּדְּרָה / צילום: אפי כהן

שרי ג'קסון קליין, מייסדת בַּדְּרָה / צילום: אפי כהן

מהו הדבר שנוצר בתוך ההקשבה? את השאלה הזו ממש חקר בשנים האחרונות פרופ' אבי קלוגר, חוקר בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית וכן מרצה ומלווה בבית הספר להקשבה במרכז בדרה. הקשבה, להגדרתו, היא המידה שאדם מתמסר לחקור את האחר עם האחר ובשביל האחר. "המחשבה שלנו, שלי ושל הרבה מתלמידיי שהיו שותפים למחקר, היא שאדם שמרגיש שמקשיבים לו, מתפתחת אצלו התחושה של מרחב בטוח, ובמרחב כזה אדם ייטה לספר דברים משמעותיים יותר על עצמו, להיות אותנטי ולחשוף את עצמו. במרחב שבו אחד מקשיב והשני מספר, לאט-לאט נוצרת הדדיות. בקשר כזה, לרגעים אנשים מהופנטים אחד לשני, ואלו מעין רגעי קסם קצרים שבתוכם המחשבות שלנו משתנות. אני מבין דברים חדשים על עצמי ועל העולם, זה יכול להיות גם ברובד האישי של איך אני מבין את עצמי כאדם בעולם וזה יכול להיות משהו טכני ומקצועי לגמרי, כלומר דברים נעשים ברורים יותר. באותו מרחב, אנחנו משערים וגם מוצאים שאנשים נהיים מודעים לסתירות פנימיות בתוכם, למורכבות, לחוסר הבנה, הם פחות מפחדים להודות שהם לא כאלה מושלמים, הם נמצאים במצב יותר ילדי שחוקר את העולם, בלי איזשהו צורך חברתי להיות צודק, או לדעת הכול".

פרופ' אבי קלוגר, חוקר הקשבה / צילום: מיכל רביבו

פרופ' אבי קלוגר, חוקר הקשבה / צילום: מיכל רביבו

כשאתה מדבר על המרחב הזה , אתה מתכוון שמשהו קורה בשני הצדדים של השיחה? גם אצל זה שמקשיב?
"בדיוק. כשאני שומע למשל מישהי שמספרת סיפור מרגש על ההתמודדות שלה בגידול הילדים, אני מקבל גם חמלה עצמית לגבי הכשלים שלי בתור הורה. עצם זה שאני עד למשהו כזה עמוק, זה מהדהד בתוכי דברים שמשמעותיים גם לי".

הקשבה לא רק מיטיבה איתנו, אלא שנמצא כי היא יכולה להפוך דעות למורכבות יותר. בניסוי שערך פרופ' קלוגר עם תלמידיו, משתתפי הניסוי התבקשו לדון בהחלטת בג"ץ על החזרת גופות מחבלים למשפחותיהם, כאשר חלקם זכו להקשבה מלאה ואחרים להקשבה מוסחת. התוצאה הראתה כי אלו שהמקשיבים שלהם הוסחו הביעו עמדות קיצוניות יותר, בעוד שמי שקיבלו הקשבה מלאה פיתחו עמדות מורכבות יותר, ללא קשר לנטייתם הפוליטית. כלומר, הקשבה יכולה להפוך את הדעה של אדם שהקשיבו לו לדעה מורכבת יותר, שמכירה טוב יותר גם בטיעונים של הצד השני. "אם נעשה היקש מהניסוי הזה למה שקורה בתקשורת בישראל, אני טוען שההתנהלות של אמצעי התקשורת מסכנת את החיים במדינה, כי היא מייצרת קיצוניות שתוביל בסופו של דבר אנשים למעשים קיצוניים. היא בורחת ממורכבות ולא מאפשרת לפוליטיקאים ולאנשים עם דעות להציג משהו מורכב, להראות את ההתחבטויות, ובעצם היא מסתירה את המורכבות, דבר שיכול להוביל אותנו לאסון. זה לא ייחודי לנו, זה נמצא בכל המערב, החיפוש דם בזירה, וזה מסוכן. מה שאנחנו מציעים הוא שכדי ליצור שלֹומּות של חברה, צריך לבנות תרבות של הקשבה, שמאפשרת ללמוד מהפכים".

ובכל זאת יש משהו מאוד קשה בלהקשיב לאדם שהדעות שלו יכולות להרתיע, לפעמים עד כדי כך שאני מרגישה שהן לא צריכות להיות בכלל מושמעות. יש ערוצי חדשות מסוימים שאני לא מסוגלת לצפות בהם יותר מדקה או שתיים, איך מתגברים על הפער הזה? " אומנם את לא יכולה להיות בשיח מול דעות שאת שומעת בערוץ טלוויזיה, אבל אני רוצה להציע לך את הרעיון שכשאת עומדת מול אדם שמביע עמדות מאוד שונות משלך, מעצם ההקשבה שלך והמוכנות שלך לסבול את החרדה שדבריו יעוררו בך, את תצרי גשר עם האדם הזה ותמתני גם אותו. אחרי שייווצר הגשר, ואת תצליחי לעבור דרך החרדה, יכול להיווצר משהו אחר. בדיוק הבוקר נתקלתי בעמוד של דיה חאן, עיתונאית מוסלמית שמדברת גם עם ג'יהדיסטים וגם עם קו קלוקס קלן, ובקיצור, עם אנשים שרוצים לרצוח אותה. היא מראה איך היא מצליחה לשנות את ההתייחסות שלהם ולייצר דיאלוג במקום מאוד מאוד מורכב. השאלה היא איפה יש לנו אנשים שמסוגלים לתווך מורכבויות כמו חאן. אם היינו משקיעים פרומיל ממה שאנחנו משקיעים בביטחון, ביצירת ביטחון חברתי, כולל גם להקשיב לאויבים שלנו, יש אפשרות לחולל שינוי . מעט אנשים בעולם ראו את זה ומבינים את זה, אבל כל אדם שנביא את האפשרות הזאת לפתחו, זו בעיניי עוד תרומה לתיקון עולם".

ספסלי ההקשבה / צילום: באדיבות בדרה - המרכז הישראלי להקשבה

ספסלי ההקשבה / צילום: באדיבות בדרה - המרכז הישראלי להקשבה

"זה לא משנה אם הצד השני חושב כמוני או הפוך ממני, אני לא צריכה להסכים איתו, אבל אני כן ארצה לדעת למה הוא חושב כמו שהוא חושב", אומרת ג' קסון קליין. "בסוף אולי אקבל את הדעה שלו ואולי לא, אבל בכל מקרה אכבד אותה. אולי לא נהפוך להיות חברים, אבל אני לא אפסול אותו על דרכו". לשאלה איך מקשיבים דווקא לאלו שמעוררים בנו את החשק לאטום את האוזניים היא מספרת שהיא קודם כל נושמת ונזכרת מה עשה ערך ההקשבה עבורה. "הקשבה הצילה לי את החיים. אותה מורה שהקשיבה לי לפני 45 שנה, אם היא לא הייתה רואה אותי, אני לא יודעת איפה הייתי היום. יכול להיות שאם אני לא אקשיב למישהו כי אני כועסת עליו מאוד, אפשר שהוא כל כך יתאכזב ממני ומכך שלא רואים אותו, שהוא עלול לשלוח יד בנפשו. רק מעצם זה ששאלתי קודם את המלצר לשמו אפשרנו לו לדבר. הוא אולי אמר איזה שני משפטים, אבל ראית את החיוך הקטן שהיה לו?".

לבית הספר להקשבה יש כבר כ-40 בוגרים ועוד 20 תלמידים חדשים שלומדים הקשבה ומפיצים הלאה את הבשורה, והמרכז פועל גם בעמותות ועם חברות וארגונים גדולים, כמו קופות חולים, מכללות וכיוצא באלה. בספסלי ההקשבה הפזורים בארץ מתנדבים 'מקשיבנים' שהוסמכו בבית הספר להקשבה. הספסלים ממוקמים בכמה יישובים, כמו קריית אונו, טבעון, ראש פינה, חיפה, המועצה האזורית באר טוביה ומגידו, ובהמשך יש רצון לשלב את הספסלים בבתי ספר ובבתי חולים. המתנדבים מגיעים בימים מסוימים ובשעות מסוימות המתפרסמים מראש, ונמצאים שם כדי להקשיב.

החברה הישראלית יודעת להקשיב? היא מסוגלת לאמן את שריר ההקשבה?
"החברה הישראלית נמצאת במרוץ - אחרי פרנסה, הצלחה, זוגיות, משמעות. המרוץ הזה מוביל לחשיבה אינדיבידואלית: אני רוצה להצליח, אני עושה, אני מתקדם. אבל אני אומרת - זה לא 'אני', זה אנחנו. כבר כשייסדתי את המרכז דיברתי על 'אנחנו', למרות שתהו מי זה 'אנחנו'. לו הייתי חושבת רק על עצמי, המרכז לא היה קיים. הכול עניין של חינוך. והנה, זה עובד - 60 אנשים כבר למדו אצלנו במשך 20 מפגשים כדי להפוך למקשיבנים, והם הטמיעו את ההקשבה בארגונים שלהם. החברה הישראלית יכולה להתפתח - היא רק צריכה להכיר בערך של הקשבה. כשהישראלים מאמינים בערך מסוים, הם מחבקים אותו בעוצמה, כמו ב'ואהבת לרעך כמוך' או בנתינה. ראינו זאת היטב בשנה וחצי האחרונות. אז ודאי שהיא מסוגלת גם ללמוד ולהפנים את ערך ההקשבה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים במרכז - מפיצים את ההקשבה, מעבירים אותה הלאה. אם אצליח להשפיע על אדם אחד, והוא ישפיע על שניים, והם על ארבעה - השינוי כבר יצמח ויתפשט".

בואו להקשיב
ביום שישי, 7 במרץ בין 09:00 ל-13:00, יתקיים כנס ההקשבה הישראלי הרביעי, באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב. הכנס החווייתי יכלול הרצאות קצרות ומעוררות השראה (בסגנון TED) של מגוון מרצים, כמו העיתונאי רוני קובן, הזמר והיוצר דניאל וייס, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים ד"ר תמר אלרם, פרופ' אבי קלוגר ועוד רבים וטובים, וכן פעילות שירה, תנועה ועוד.
לפרטים: badra-hakshava.co.il

עוד כתבות

איור: Shutterstock
מגיש הטלוויזיה שהפך לסמל של תעשיית הפייק ניוז
אילן קפרוב
ברכה שמעונוביץ / צילום: אנה גורביץ
שהפנסיה תחכה: בתאגידים הבינו את תרומת המבוגרים לארגון
מור פלד
צילום: אלעד גונן
הבית שלנו בישראל: ארבע דירות מעוצבות של תושבי חוץ, שמגיעים לעיתים לארץ
יפעת ביטן
צילום: פיטרו הכט

מקודם

איך נהפך מתחם העיצוב דיסיטי למתחם עם מועדון המעצבים הגדול בישראל

© כל הזכויות שמורות לגלובס