שִׂים לֵב: בְּאֲתָר זֶה מֻפְעֶלֶת מַעֲרֶכֶת נָגִישׁ בִּקְלִיק הַמְּסַיַּעַת לִנְגִישׁוּת הָאֲתָר. לְחַץ Control-F11 לְהַתְאָמַת הָאֲתָר לְעִוְורִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּתוֹכְנַת קוֹרֵא־מָסָךְ; לְחַץ Control-F10 לִפְתִיחַת תַּפְרִיט נְגִישׁוּת.
 
שיתוף
ענת רוזנבלום / צילום: דוברות מרכז רפואי צפון

ענת רוזנבלום / צילום: דוברות מרכז רפואי צפון

כל אדם הוא סיפור
ענת רוזנבלום, מנהלת השירות הסוציאלי בבית החולים פוריה, על התערבות המערך בעת אשפוז בבית החולים, מדוע יש לראות בטיפול רגשי חלק בלתי נפרד מהטיפול הרפואי ואיך
מפגש עם עובדים סוציאליים יכול להציל חיים

גיא מלמד

10.03.2025

השירות הסוציאלי הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול שמקבל מטופל בבית החולים, ולמרות מאמצים רבים להנגיש את הפנייה לעובדות הסוציאליות (ולעובדים), פעמים רבות מטופלים פשוט לא יודעים מתי כדאי להם לבקש לפגוש עובד סוציאלי ומהו המענה או הטיפול שהם יכולים לקבל. כתוצאה מכך, גם כשמטופלים זקוקים לסיוע, הזדמנויות רבות למתן מענה למצוקותיהם ולשיפור חייהם מוחמצות. זה קורה בין היתר בגלל העומס האדיר שהצוות הסוציאלי נתון בו באופן תמידי, ובמיוחד בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל - על אחת כמה וכמה בשנת מלחמה. מי שמתמודדת יום־יום עם האתגר להגיע
ולסייע לכמה שיותר מטופלים זו ענת רוזנבלום, מנהלת השירות הסוציאלי במרכז הרפואי הצפון (המרכז הרפואי פוריה). בשיחה עימה היא מסבירה מתי כדאי למטופל או למשפחתו לפנות לעובדת הסוציאלית בבית החולים, איך אפשר לפגוש עשרות אנשים בכל יום שנתונים במצוקה עצומה ובכל זאת להצליח לעזור, מהי הבשורה שקיבלו לאחרונה תושבי מדינת ישראל ואיך עבודתה של העובדת הסוציאלית יכולה להציל חיים.

מתי כדאי לאדם שהגיע לבית החולים לבקש לפגוש עובדת סוציאלית?
"אני מאמינה כי כל אדם שמגיע לבית החולים יכול להפיק תועלת עצומה מפגישה עם עובדת סוציאלית. הגעה לבית החולים בעקבות מצב רפואי זה אירוע משברי לכל דבר. לכל אדם יש סיפור חיים וקשיים שהוא סוחב עימו, והוא מגיע איתם גם לבית החולים, ובאירוע רפואי חדש או מחלה קיימת שמתדרדרת זה רק מוסיף לקושי הקיים. הקושי לא נמצא רק על המטופל עצמו אלא תמיד גם על המשפחה והסביבה שלו, בהנחה וישנם
והוא לא לבד. לכן במציאות אידיאלית הייתי שמחה שמישהי מאיתנו, מצוות השירות הסוציאלי של בית החולים, יפגוש כל מטופל שנכנס למרכז הרפואי הצפון, אך ברור שאנחנו חיים במציאות מוגבלת והעומס אדיר. כל אחת מאיתנו פוגשת בכל שבוע עשרות מטופלים. כל מטופל זה עולם ומלואו שאת נחשפת אליו לזמן קצר מאוד, מנסה להבין אותו ואת מרקם היחסים עם הסביבה שלו ועם המשפחה. לרוב מי שיפנה אותנו למטופל שזקוק לנו הם הצוות הרפואי במחלקה. הצוות הסיעודי והרפואי זה העיניים שלנו, אולם כל אדם שמגיע לבית החולים, אלינו למרכז רפואי צפון או כל בית חולים אחר, ומרגיש שיש מצוקה נוספת, מצוקה שאינה קשורה באופן ישיר לחולי הרפואי שבגללו הגיע לבית החולים, זו יכולה להיות מצוקה רגשית, מצוקה נפשית, משהו בסביבה או בקהילה, חששות ופחדים, יכול לבקש לפגוש עובדת סוציאלית".

נשמע שפעמים רבות אנשים פשוט לא יודעים שהם צריכים עובדת סוציאלית.
"הפנייה לעובדת סוציאלית בבית החולים אינה דומה לפנייה לרופא. כשאדם חש כאב באוזן הוא יודע שעליו לפנות לבדיקה אצל רופא אף-אוזן-גרון, לעומת זאת בכל הנוגע למצוקה רגשית, רבים - לא רק מטופלים בבית החולים אלא גם אנשים בריאים, מתקשים לזהות מה עובר עליהם מבחינה רגשית, להצליח למצוא את המילים שמתארות את המצוקה שלהם. התפקיד שלנו, בין היתר, הוא לעזור למטופל לדייק את התחושות שלו ולהבין את התגובות הרגשיות שלו. רק בזה יש השפעה מיטיבה עצומה לאדם. אנחנו גם
מסייעות ומטפלות בהיבטים הרבה יותר פרקטיים, כמו במיצוי זכויות. הרבה מטופלים בכלל לא יודעים שהם זכאים לשירותים ולטיפולים מביטוח לאומי ומקופות החולים. אנחנו מהוות
ערוץ תקשורת ישיר לאגפי הרווחה ברשויות המקומיות ועוזרות למצוא פתרונות עבור מטופלים".

לדייק תחושות דורש יצירת חיבור עם אדם ועולמו. איך עושים זאת בתוך העומס האדיר?
"אחד מהיסודות החשובים בחיבור לאדם וההבנה שלו זה לראות אותו תמיד כחלק הסביבה שלו. כדי להבין מי הוא ומה עובר עליו, אני מבקשת שיכניס אותי לסיפור חייו - האישי, המשפחתי, החברתי, הקהילה שהוא שייך אליה. זה עוזר לי להבין אותו ובעיקר למפות את 'גורמי התמך' שיש לו בסביבה, ומי המטפל הפוטנציאלי שנוכח בסביבתו ויכול להיות המטפל העיקרי בתוך הסיטואציה שהמטופל נקלע אליה. קח לדוגמה אדם צעיר עם שלושה ילדים שעבר תאונת דרכים, אשר גרמה לו לנכות זמנית או אפילו קבועה. מעבר לפציעה ולשיקום שלו, יש תא משפחתי שלם שמושפע. אבא צריך עזרה מאשתו ומהילדים כדי להתמודד, וזה דורש המון וכרוך במורכבות עצומה. אנחנו מנסות להתערב בשלב מוקדם ככל האפשר כדי לנסות לסייע גם בתמיכה הרגשית למטופל וגם למשפחה שלו, אבל גם ליצור חיבור ורצף טיפולי עם הרפואה בקהילה וברשויות, ולראות איך אפשר
למצות את מה שיש לרשויות להציע. המטרה במקרה כזה היא לנסות לאפשר לתא המשפחתי להצליח להמשיך לתפקד ולאפשר איכות חיים במסגרת המגבלות של האב".

מה קורה כשאין מקורות תמך, למשל אדם שחי בגפו?
"לאור העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, בשנים האחרונות אנו נתקלות יותר במקרים של קשישים בלי משפחה. לפעמים יש משפחה אבל היא לא זמינה לצורכי המטופל, למשל הילדים עסוקים בטרדות יומם או בכלל גרים בחו"ל, ויש מקרים שבהם המשפחה חיה בארץ אבל רחוק מהמטופל. אנחנו פוגשות מטופלים שגם גרים לבד ובאים לבית החולים לבד, אבל גם מאוד בודדים. להיות לבד ולהיות בודד זה שני דברים שונים, והבדידות היא אחד האתגרים המורכבים ביותר בזקנה. במקרים כאלה אנחנו מחברות
אותם לשירותים שקיימים בקהילה דרך הלשכות לשירותים חברתיים, כמו מועדוניות לקשישים, כיתות ותיקים, חוגים בשעות הפנאי וביקורים של מתנדבים. בית החולים זה מקום שבו קשיים שמתמודדים איתם ביום-יום נחשפים והופכים להיות בולטים הרבה יותר. יש לנו גם הצלחות, כמו מקרה של אדם ערירי שחי בגפו וסבל מבדידות והצלחנו לעודד אותו לבקר במרכז היום הסמוך למקום מגוריו. התוצאה היא שבעצם הגעתו של אותו אדם לבית החולים בשל מצבו הרפואי, נחשף הקושי שחווה וכך הצלחנו לשפר את איכות חייו. שיתוף הפעולה ההדוק שיש לנו עם הרווחה ברשויות המקומיות במקרים כאלה הוא קריטי".

יש מקרים שבהם התערבות של עובדת סוציאלית משפיעה על מצב רפואי אקוטי?
"זה לחלוטין חלק משגרת יומם של עובדי המערך הסוציאלי בכל בית חולים. אחת הדוגמאות השכיחות לכך זה ילדים שמגיעים לחדר המיון, ולאחר שהרופא בודק אותם המשפחה מסרבת לתת לילד את הטיפול או לתת לצוות לקחת בדיקות דם, לפעמים
הם מסרבים לתת לילד חיסון כמו טטנוס במקרים של פציעות או למוכנים שהילד יעבור בדיקת CT ראש. ברוב המוחלט של המקרים ההורים מסרבים לא כי הם רוצים ברעת הילד, אלא בגלל חששות ואמונות מסוימים, למשל שמא הקרינה בצילום CT לראש
מסוכנת מאוד או שחיסונים זה מזיק. במקרים כאלה אנחנו מתערבות ומנסות להבין את המשפחה, מה הסיפור שלה ומהיכן היא מגיעה, מבחינת מנהגים, אמונות ודת. אנחנו מנסות להבין מי האדם במשפחה שיש לו סמכות לקבל החלטות ומנסות לגשר על הפער שקיים בין השפה הרפואית והכוונה של הצוות הרפואי לבין המקום שממנו מגיעה אותה משפחה. המטרה במקרים כאלה היא ליצור שפה משותפת, לחבר את ההורים סביב המכנה המשותף, שהוא טובת הילד. לפעמים, תוך כדי שיחה מעמיקה יותר, מגלים שהסירוב של ההורים לאפשר בדיקה או טיפול מסוים נובע מחרדה מאירוע בריאותי קודם
או בגלל שהם ממהרים לשוב הביתה כי ילדיהם האחרים זקוקים להם. אין זה נדיר שבדיקה או טיפול שההורים תחילה סירבו לו ולאחר התערבות שלנו נעתרו הביאה להצלת חיי הילד".

כיצד משתקפים הפערים בישראל בין המרכז לפריפריה במענה הסוציאלי?
"זה לא סוד שהמענה הרפואי שמקבלים אזרחי מדינת ישראל הוא מהטובים בעולם, עם זאת ההבדלים בין הפריפריה למרכז עומדים בעינם, בעיקר במשאבים הכלכליים ובכוח אדם. תושבי הצפון והדרום סובלים יותר מתחלואה מתושבי המרכז, וכתוצאה מכך גם זקוקים יותר לשירותי בריאות, שלא זמינים עבורם בהתאם. בתחום הזה, אחת הבשורות
הטובות לתושבי צפון הארץ היא פתיחה של 'מרכז שיקום הלמסלי', שנחנך לאחרונה אצלנו במרכז הרפואי. זו בשורה משמעותית למי שזקוק לשירותי שיקום. עד לאחרונה
משפחה מצפון הארץ שהילד שלה היה זקוק לשירותי שיקום, הייתה צריכה לנסוע עד רעננה. זה משנה חיים בכל מובן אפשרי, אך לא רק לילדים. עד לפני חודשים ספורים גם מבוגרים תושבי הצפון שהיו זקוקים לשיקום היו צריכים לנסוע שעות ארוכות, לעיתים קרובות בתחבורה ציבורית, כדי לקבל טיפול. עבור אנשים שזקוקים לטיפולים שיקומיים, מרכז חדשני גדול סמוך לבית הוא דבר שמשנה חיים. כשאני מגיעה בבוקר לעבודה ורואה מחוץ לבניין החדש שהוקם מטופל עם נכות ניכרת לעין יושב בכיסא גלגלים ומשוחח עם מטופלים אחרים, אני מתרגשת עד עמקי נשמתי. אני יודעת שרוב האנשים שנתקלים במטופל עם נכות ניכרת מרגישים חמלה ואולי צורך להסיט את מבטם כדי שאותו אדם לא ירגיש שמתבוננים בו אבל זה אחד הדברים הנפלאים במקצוע; כשאני רואה את אותו מטופל בכניסה, לצד המצוקה והקושי, אני רואה גם את המקומות שבהם אנחנו מצליחים
להקל עליו, לעזור לו למצוא מקורות של כוח וחוסן להתמודד. כעת, עם המרכז החדש, אנחנו גם מביאים בשורה למשפחתו, בכך שהיא לא צריכה לנסוע חצי יום כדי לבקרו במהלך האשפוז. כמו כל אחד מאיתנו, אותו מטופל בכיסא גלגלים הוא חלק מסיפור גדול ועולם שלם".

עוד כתבות

צילום: דרור פרקר
הכי קרוב לטבע: כל מה שרציתם לדעת על גינון אקולוגי
אורלי גנוסר
מיזם הצלת המזון הראשון והגדול בישראל / צילום: יח''צ שופרסל

מקודם

"החזון שלנו: לצמצם השפעה הסביבתית ולתרום לביטחון תזונתי"
צילום: מעין גוטפלד
שת"פ יהודי-ערבי לצד עיצוב ייחודי: הכירו מפעל גרבי האופנה היחיד בארץ
נגה משל
צילום: Shutterstock
בכדורגל הישראלי לוקחים אחריות, אבל אין אשמים
אילן קפרוב

© כל הזכויות שמורות לגלובס