שיתוף
צילום: Shutterstock

צילום: Shutterstock

עם פרופ' מאיר בוזגלו: על חמלה

רות לוריא סגל

24.03.2025

תגדיר לי מהי חמלה, ביקשתי מפרופ' מאיר בוזגלו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, והוא ביקש שאת עניין ההגדרה נניח בינתיים בצד, והסביר כי הגדרות
בפילוסופיה זה עניין מגביל, ועדיף לשמור לסוף. בינתיים כבר למדתי שחמלה זה גם טוב וגם רע, גם מעלה חשובה וגם סכנה ובעיקר דורשת ניהול. וכשאין הגדרה חוזרים למקורות, "החמלה היא מעלה מרכזית מאוד במסורות המקובלות. בעולם היהודי העניין
נידון בהרחבה ולעומק. כשמשה שואל מהם דרכי השם, "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" (שמות ל"ג י"ג), מופיע לראשונה תיאור של י"ג מידות של רחמים, (אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת...). אלה המידות שאנחנו פונים דרכן גם בתפילה לאל. וזה ממשיך גם לנצרות עם 'שבעת מעשי החסד' ולאיסלם, המתארים את האל כרחמן ורחום".

החמלה על פי המקורות יכולה להיות גם דבר רע?
"אין תרבות רוחנית שתדבר נגד חמלה או רחמים, אך יש אזהרות מפני חמלה בלתי מבוקרת, שעלולה להוביל לעוולות. בתורה נאמר: 'וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ' (שמות כ"ג ג)
- אין להטות משפט מתוך חמלה. שפינוזה טוען כי רחמים הם ממד של עצבות, ולכן יש לפעול מתוך תבונה ולא מתוך רחמים. עם זאת, הוא סבור שמי שאינו עוזר לחבריו, לא מרחמים ולא מתבונה, אינו אדם ראוי. בהמשך ניטשה ואחרים הסתייגו עוד יותר מרחמים, עד שהופיעו תרבויות הרואות ברחמים התנשאות וכבילה של הזולת. אם מסתכלים על השאלה ברזולוציות גבוהות יותר, אפשר לראות ברחמים את שני הממדים האלו, גם מעלה
חשובה מאוד אבל גם מסוכנת".

פרופ' מאיר בוזגלו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ויושב ראש תנועת תיקון / צילום: בני שאשא

פרופ' מאיר בוזגלו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ויושב ראש תנועת תיקון / צילום: בני שאשא

מתי חמלה הופכת למסוכנת?
"למשל כשמשתמשים בה לשם אלימות. חמלה או רחמים לשם אלימות זה המכניזם של רוב סרטי הנקמה. רובם מתחילים בכך שהגיבור נפגע, מתעללים בו, פוגעים בו או במשפחתו, הצופה מפתח כלפיו חמלה, והסרטים מסתיימים באיזו התפרקות שאנו מגיעים
אליה כשרואים את הגיבור נוקם. הקתרזיס של החמלה הוא בנקמה, הגיבור הורג את הרע. כשחמלה היא תירוץ לחגיגה של אלימות שתבוא בסוף, כאן זה כבר מתחיל להיות מסוכן. זה קיים גם בתרבויות השונות, למשל במסלול הייסורים של ישו, שבקצהו הופך למעשה להטלת האשמה על היהודי. כלומר, דרך הסיפור של ישו יש פוטנציאל לייצר אכזריות, אלימות ואנטישמיות. החמלה הופכת לכעס כלפי המעוול, ובמקום שהרחמים יפעילו אותנו לפעולה של חיבוק ונחמה, היא מביאה אותנו לצורך בהרס וחורבן, וזה מכניזם אנושי מאוד ומסוכן מאוד. וזה חוזר שוב ושוב, למשל בתנועת ה-WOKE, שמתחילה ברחמים ונגמרת בזעם ופיצוץ ו'מהנהר ועד הים'. כשפותחים את היריעה ופורסים את הדבר הזה, נראה כי החמלה מייצרת בנו הרבה רגש, ומהמקום המתרגש
הזה נעשית ההעברה לאלימות וזעם חסר הבחנה. כאן זה המקום שבו אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, כאן צריך להיזהר".

יש גם מצב הפוך, שבו כעס וצורך לנקמה לא מאפשרים לנו לחמול, למשל כשרואים את תוצאות המלחמה בעזה.
"אכן יש מקומות שבהם זה הופך להיות מורכב מאוד. ראינו בשבעה באוקטובר את פרץ האכזריות, מחבלים שעשו משהו שהוא חסר כל תקדים במובן של התפרקות והשתוללות של שנאה. כאן בדיוק אנחנו צריכים להיזהר בתגובה שלנו. אני לא חייב להרגיש רחמים
על מי שמייחל לסופי, זו טהרנות שאני לא מקבל, אבל אני אמור להבין שזה שנהרגים אלפי ילדים, זה שמשפחות נעקרות מביתן, זה דבר שברמה השכלית הוא טראגי, עצוב ולא רצוי. אולי לא נחמול לו, אולי לא נרגיש איזה פרץ של רחמים ובכי, אבל עלינו לדעת שמה שקרה לו הוא עצוב, גם בלי להיות עצובים בעצמנו. אתה לא חייב להצטער על כך שנהרגו הנכדים של הנייה, אבל גם אין כאן מה לשמוח, כי זה יהיה לאבד כל צלם אנוש. צריך לזכור גם שהחמלה הופכת לחלק מהנשק של האויבים שרוצים לפגוע בי, גרימה של עצב וטרגדיה וטראומה זה חלק ממטרת הלחימה, לגרום לתחושת ייאוש ואובדן - ולנו אסור לקפוץ על העגלה הזו".

עוד כתבות

צילום: Shutterstock

מקודם

כשחדשנות מגיעה לקליניקה: כך חושפים רופאים לטכנולוגיות חדשות
צילום: דניאל חנוך
חשיפה: מבט לעולמו של האומן, ניב תשבי
צילום: Shutterstock
בכדורגל הישראלי לוקחים אחריות, אבל אין אשמים
אילן קפרוב
צילום: דרור פרקר
הכי קרוב לטבע: כל מה שרציתם לדעת על גינון אקולוגי
אורלי גנוסר

© כל הזכויות שמורות לגלובס