שיתוף
צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

עקבות וסימנים
אם אתם חובבי טבע ובעלי חיים ורוצים להכיר את הסביבה מזווית אחרת, תכירו את סיורי הגששות שהופכים כל טיול להרפתקה

נגה משל

05.03.2025

אם מיציתם את סיורי הליקוט ושבעתם ממרק סרפדים ורקיחת משחת קלנדולה מהטבע, נראה שסיורי גששות הם ז'אנר חדש-ישן ומסעיר המעניק היכרות אינטימית ומסקרנת עם הטבע, בעלי החיים והאדם. בסיורי גששות מודרכים מחפשים עקבות בעלי חיים או סימני שדה, שבעזרתם אפשר ללמוד על חיות וכך להכיר אותן טוב יותר ולסייע בשמירה עליהן. אלא שתחום הגששות הוא תחום רחב הרבה יותר, שלו שימושים מגוונים בתחומים מדעיים נוספים וגם בשדות אחרים לחלוטין, כמו ביטחון, אכיפה ואפילו בריאות.

המדריך 'מגדיר עקבות ישראלי' שחיבר אסף בן דוד, ממובילי תחום הגששות בישראל, הוא מגדיר מקיף ומקצועי, וסביר שיציאתו לאור ב-2021 היא אחת הסיבות שבגללה תחום הגששות הפך לאחרונה לנוכח יותר. לבן דוד, ממקימיו של 'מקום מפגש'' מרכז המתמחה בגששות, בשטח ובחיבור בין סביבה ותרבות, יש הסבר מלומד יותר: "אחת הסיבות שזה פחות הגיע לכולם הייתה מחסור בחומרי הדרכה מערביים. הידע היה מפוזר בין אנשים, חלקו בעל פה וחלקו מפוצל בהרבה ספרים. בשנים האחרונות לקחנו את התחום והפקנו מגדיר וקורס גששות שנתי שמונה כבר כ-200 בוגרים". בן דוד, גשש, אקולוג ודוקטורנט שהחל את דרכו בחינוך סביבתי, מסביר שכך נוצרה תשתית לעסוק בתחום, הכוללת מגדירי עקבות וריבוי מדריכים שיודעים ללמד גששות ברמה גבוהה. ההשראה ומיסוד העשייה הגיעו לדבריו גם מחו"ל בעקבות היכרות עם ארגון הגששות הבין-לאומי (cybertracker), המעניק תעודות הסמכה שבהן אוחזים המדריכים הבכירים בישראל.

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד


צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

עבור בן דוד הכול התחיל כשעסק בחינוך סביבתי. מאחר שקשה לראות חיות בר ללא אמצעים מיוחדים חיפש דרך להנגיש את עולם היונקים לחניכים והחל להתמקד בגששות. "חיפשתי ליצור אימפקט משמעותי וראיתי שבתרבות הישראלית המרחק בין האדם לחיות הבר ובמיוחד יונקים הוא גדול מאוד", הוא אומר. לפני שהוציא לאור את המגדיר המקיף הפיק מגדירים חינוכיים פשוטים בצורת דפדפת, שאפשרו כניסה לגששות על ידי זיהוי עקבות בצורה פשוטה וקלה.

"כשיש תשתית כל אחד יכול לצאת לגשש כבודד, עם קבוצה או עם המשפחה", מצביע בן דוד על התפתחות טיילות הגששות ומסביר את סוד משיכתה: "חלק מהיופי בגששות הוא שיש הרבה מה ללמוד אבל הרבה הוא גם מאוד אינטואיטיבי ואפשר פשוט לצאת להרפתקה בעקבות חיות הבר בלי הרבה אמצעים. זה כמו לחפש פיות מודרניות. מגדיר עקבות זה נפלא בשביל ללמוד אבל זה לא הכרחי, בסוף זה כמו ללמוד שפה ולקרוא את הטבע כספר".

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד



צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

צילום: אסף בן דוד

על האינטואיטיביות והסקרנות הרחיבה נטע ברגהאוס, גששית ומדריכה, בסדנה שהעבירה בכנס הגששות האחרון. "כל סימן שדה הוא גששות ולא רק עקבות", אמרה והמליצה לשים עיניים גששיות, סקרניות, שואלות וכך להבין את הסיפור של המקום. "כשמסתובבים בחוץ לומדים לקרוא את הסיפור והמיומנות הזו היא חלק מהזיכרון הגנטי של כולנו כציידים־לקטים", הסבירה. ברגהאוס, המתמחה בחיבור הגששות לתחום החינוך וההוראה, ציינה שלעיתים יש הרגשה שגששות היא סיפור סיפורים אבל זה מדע מדויק וסימני השדה יכולים לספר משהו בוודאות. "לא תמיד נדע הכול וכך גששות מלמדת אותנו גם צניעות, כי זה בסדר להשאיר לצד סימני הקריאה גם סימני שאלה".

מעבר לצניעות, בן דוד אוהב גם את העובדה שהרפתקת החקר והגילוי אינה פולשנית, "אם הולכים לחפש עקבות ירבוע לא בהכרח אפגע באורח חייו, אבל אפשר לעיתים להגיע לאינטימיות גבוהה, לראות מה הוא אוכל, איפה הוא מסתובב בלי להפריע לשגרת חייו, וזה מאפשר לפגוש מגוון מינים עצום במעט מאוד מאמץ". בן דוד ואחרים מעידים שככל שמתעסקים עם זה יותר, חוויית המפגש עם העקבה היא לא פחות משמעותית ואינטימית מאשר לפגוש את החיה עצמה. "זה מנכיח את המקום של חיות הבר בחיים שלנו".

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

מה כל כך מרגש במפגש עם עקבה?
"רוב האנשים חושבים על עקבות במובנים של 'הנה שועל, הנה צבוע' אבל הרעיון הוא ללכת בעקבות העקבות ולהבין איזה מרחק הלכה החיה, איזה ריח גרם לה לסטות. אם שואלים את השאלות האלה אפשר לפגוש חיות ואם מטיילים באותו מקום באופן קבוע פוגשים את החיות בצורה פרטנית ולומדים לזהות שזה פרט מסוים ולא אחר. בסופו של דבר זה להבחין בהבדלים קטנים שכל אחד יכול לראות".

העיסוק בגששות הוא מגוון וכולל כיום כל מיני סוגי הדרכות: "יש מקומות שעושים הדרכות ששמות יותר דגש על הצד הטכני ואחרות שמתמקדות בצד הסיפורי, ההרפתקני. יש גם מי שמציעים מסלולי גששות מובנים שמאפשרים לעשות גששות אחרי חמור שהלך לאיבוד בכאילו, ומי שמדריך אותם בעצם כותב את ההרפתקה", מסביר בן דוד.

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

כנס הגששות השביעי שהתקיים באוקטובר הוא יוזמה שנתית של 'מקום מפגש,' שמנסה לכלול תחתה כמה שיותר ארגונים כדי להיות מקום שבו כל הקהילה יכולה להתבטא, להתמקצע, לתרום ולהיתרם. בשש השנים שחלפו מאז הכנס הראשון העיסוק גדל והתרחב כמו הקהילה עצמה. בן דוד מספר שהכנס הראשון התבונן בגששות במבט רב-תחומי וסקר את התחומים שבהם היא יכולה לגעת (צבא, ניטור, זיהוי גללים לפי DNA, מדע אזרחי, חינוך ועוד). בהמשך דובר על שיטות גששות (משטחים מלאכותיים, גששות בבתי גידול מסוימים ועוד) ואילו בכנס האחרון, השביעי, בלט יותר הצד הסיפורי של הגששות מעבר לזיהוי עקבה פרטנית. "הגענו למקום של דקויות מאוד קטנות, שלחלקן אפילו לא חשבתי שנצליח להגיע", מתפעל בן דוד ומוסיף: "קצב הלמידה עם הקהילה הוא ממש מהיר וההתפתחות גדולה. המידע שנאסף עוזר לשמירת טבע וסוגר פערי מידע".

בקהילה חברים גם בדואים שהם הגששים הילידים המובהקים של המקום הזה. הקשר שלהם לגששות הוא מסורתי וטבעי אבל גם מורכב. בן דוד מציין שכשהתחיל ללמוד גששות נאמר לו שאצל הבדואים אין כבר מה ללמוד ושהכול אבוד. "בפועל ישבתי אצל משפחה בדואית שלא ראו בעצמם גששים אבל רמת הגששות שלהם מדהימה, פשוט לא היה מי שייתן להם תעודה ויגיד להם שהם יכולים להדריך", הוא אומר ומקווה שבקרוב הם יציעו במאהלים אצלם יותר טיולי גששות למשפחות. בקורס הגששות השנתי יש שני שיעורים בתוך הקהילה הבדואית שמתמקדים בקשר בין תרבות וסביבה. "כששואלים בדואי איך למד לגשש הוא בדרך כלל אומר שהייתה עז או חמור שהיה צריך לחפש... גם שאול הלך לחפש אתונות, אז הוא בטח גישש אחריהן".

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

צילום: שחר פרפלצקי, דיקלה קריספין, עומר שמיוביץ

גששות ומלחמה

עומרי שקותאי, גשש ומדריך , המקים בימים אלה את המרכז לגששות, מוביל את קורס 'גשש שומר טבע' (מטעם מיזם 'צבא הגנה לטבע') שמלמד את הגששים הצבאיים (כמעט כולם בדואים) לזהות עקבות בעלי חיים וסימני שדה, ובמסגרת הכשרתו הם לומדים בין היתר להבדיל בין עקבות בעלי חיים לבין עקבות אדם.

לכאורה זה נשמע פשוט, אך שקותאי מסביר את המורכבות: "סימני עקבות בקרקע מיוערת, למשל, יכולים לבוא לידי ביטוי רק בתזוזה של עלים ולכן אפשר להתבלבל בקלות בין אדם לחיה". המורכבות ְּגֵדָלה וחשיבות המקצועיות בזיהוי מתחדדת נוכח העובדה שמסיגי גבול ומחבלים מודעים לגששים ולעיתים יעברו בהליכה על קצות האצבעות או ישתמשו בטריקים אחרים כדי לטשטש עקבות ולהקשות על הזיהוי.

שקותאי מסביר את הנושא בדוגמה נוספת, שבה הוא עומד על החשיבות בזיהוי חיות משק: "אם למשל היה פיגוע במעיין בשטחים ובשטח רואים עקבות, יש חשיבות אם הן של עדר עזים או עדר צבאים . אם מדובר בעזים סימן שהיה במקום רועה צאן, ואז זה אומר שאפשר להגיע אליו ולחקור אותו." כאן נכנסת גם המיומנות החשובה של תיארוך עקבות או בשפת הגששים 'גיול עקבות'. שקותאי מבאר: "אם למשל בשעה 16:00 רואים עקבת אדם ועליה עקבת דורבן , המסקנה היא שהעקבה היא מהלילה משום שדורבנים פעילים רק בלילות. זו רק דוגמה ויש עוד המון דרכים לגייל עקבות אדם לפי עקבות של חיות".

באופן שוטף ובייחוד בימי לחימה כמו בשנה האחרונה יש חשיבות גדולה גם לגששות מבצעית. גשש מבצעי עוסק למשל בחיפוש אמל"ח, איתור נעדרים, חקר זירות, מרדף אחרי מחבלים ומפגעים, סריקת צירים, שלילת מטענים וחודרי גבולות. שקותאי מציין כי במלחמה הנוכחית גששים היו מעורבים בכל הפעילות המבצעית, כולל הובלת כוחות בתמרונים בחזית, ויש להצדיע למערך הגששים ולצוותי הגישוש הנוספים.

דוגמאות לתרומה הגדולה של מיומנויות הגישוש במערך הצבאי והביטחוני יש לשקותאי בשפע, אבל לדבריו אחת מתוצאות המלחמה היא שחלה עלייה בביקוש לגששים ושהאדם המגשש ממשיך להיות רלוונטי. "בשונה מהגישה שהטכנולוגיה מחליפה את הגשש, מה שקורה זה שאמצעים טכנולוגיים לא מחליפים אותו אלא תומכים את היכולות שלו".

גששות אדם כמקצוע אזרחי הוא תחום נוסף שהעניין בו גובר ושקותאי מוביל קורס חצי שנתי בנושא. "את מיומנויות הגישוש ניתן ללמוד ולרכוש והן יכולות לעזור, למשל, למצוא אדם שהלך לאיבוד בשטח, לאתר אנשים, להתחקות אחר גנבים ופורצים ולשמש ככלי עבודה נוסף עבור רבש"צים וגורמים נוספים. "זה מאוד פרקטי", הוא מסכם ומציין שלמרות שמדובר במיומנות עתיקה ומסורתית, לאחרונה היא מתפתחת בכל העולם ומקבלת הוקרה ממוסדות אקדמיה וביטחון במקביל.

ובינתיים אם הסתקרנתם - מוזמנים להצטרף לסיור כדי להכיר את התחום מקרוב ולהשתתף בעולם החידות והפ־ תרונות של הטבע.

עוד כתבות

מתוך אוסף narrbong-galang של לוריין קונלי־נורתי, בתערוכת Yiribana / צילום: זן ווימברלי / הגלריה לאומנות של ניו סאות' ווילס
עיצוב דני, שואוביז בניו יורק וקפיצה לדוחה - מוזיאונים חדשים שלא תרצו לפספס
נגה משל
צילום: אביב קורט
מעצב הבטון טל ירום הופך חומר הנתפס אפור ומשעמם לחי, יצירתי ופרקטי
רות לוריא סגל
צילום: Shutterstock

מקודם

למקסם את החיסכון: איך לתכנן כלכלית את הגיל השלישי?
צילום: באדיבות עמית סלונים
גם לילדה שלי מגיע שיפוד (טבעוני) ביום העצמאות
עמית סלונים

© כל הזכויות שמורות לגלובס