הוא חלם על יין, היא על עיצוב כפרי • עשר שנים הם רקמו תוכניות ובשנה אחת בנו, עיצבו והגשימו • יקב הבוטיק בגבעת ישעיהו חוגג שנה ובעליו הילה ואמיר אולו, מספרים איך מעצבים אירוח
בני האנוש לא מפסיקים לייצר סיפורים מרתקים, שנפגשים ברגע והופכים לסיפור גדול אפילו יותר. אם הייתם צריכים לחרוץ גורל של איש קבע בדימוס ואשת פארמה, ודאי לא הייתם מנחשים שבסופו של יום מהניגוד הבנאלי, יבליח סיפור על יקב בוטיק ביישוב
פסטורלי בשפלת יהודה שנבנה ועוצב בארבע כפות ידיים. אבל המציאות, כך יודעים כולם, עולה על כל דמיון; תחילה, חלקי הפאזל שהרכיבו אמיר והילה אולו לא נראו שייכים לאותה תמונה, ובסופו של מסע התקבצו ובאו ליקב לתפארת.
רמזים ראשונים הסתננו לחייו של אמיר עם תחביב היין שהפך לאהבה גדולה וצבר השכלה וניסיון. עם שחרורו משירות קבע, עסק בעולמות הסטארט אפ והקדיש יותר
מהזמן שהתפנה ליין, ענבים ומה שביניהם, ומחשבות על יקב ניקרו בראשו. בימים ההם,
ביקום מקביל, בחרה גם הילה לשנות כיוון ולהקים עסק משלה ומשאלות הלב נפגשו. "הלכנו עם זה בכל הכוח," אומר אמיר, "ויצא מזה משהו גדול יותר ממה שתכננו". "אנחנו לא יודעים לעשות משהו שהוא לא עד הסוף", מחדדת הילה, "ולא יכולנו להרשות לעצמנו
שהמשימה לא תהיה מושלמת".
יקב אולו חגג בנובמבר שנה להולדתו, ויופיו טמון בשילוב ההרמוני עם סביבתו הטבעית. בוסתן מלבלב וכרם צעיר של ויונייה, קברנה סוביניון ופטיט ורדו, חצי דונם מתוך שמונה שפזורים במרחב. והנוף? אלוהי. ממזרח רכס גוש עציון, ממערב תל עזקה ובתווך עמק האלה שבכל עונה מתהדר בקשת של גוונים. אמיר אחראי על ייצור היין והילה על האירוח, האוכל, האירועים ועוד.

יקב אולו, סגנון כפרי בטאץ' מודרני / צילום: הילה אולו
בני הזוג רכשו את המשק במושב גבעת ישעיהו, שם בנו את בית חלומותיהם שכולו אבן עתיקה מפירוק בבנייה ארץ ישראלית מסורתית. בחצר הוסיפו אורווה ומבנה צמוד, אף הם מאבן כך שהקומפלקס מדבר באותה שפה ושר את אותו ניגון עתיק. היו ימים שתכננו להקים במבנה פנסיון לסוסים, ובינתיים הוא שימש כמחסן עם קומת עמודים. הדברים, כדרכם, התבשלו באיטיות כמו תבשיל קדירה מבעבע שמשתבח עם הזמן, ולבשו צורה ומרקם. מרגע שהתגנב רעיון היקב והשתרש בתודעה, החל אמיר לשפץ במחסן כל מה שטרם הושלם, והילה ידעה שליבה חפץ בשינוי קריירה.
לשאלה כמה זמן לקח לתכנן את היקב, מפטירה הילה "עשור". וכמה זמן נמשכה הבנייה? "שנה". וכשאני מקשה ותוהה כמה זמן נדרש כדי לקבל את ההחלטה הגורלית שבין שני אלה, היא פולטת בלי היסוס: "דקה", ומסכמת שנים של מחשבות ותוכניות ורעיונות והתלבטויות, לרגע אחד שהתגבש על ציר הזמן. בשלהי הקורונה, כשהבינו בני הזוג שזהו הייעוד, יצאו למשימה. "חשבנו שמישהו חיצוני ינהל את המקום", נזכרת הילה, "וככל שהיקב התקדם, הבנו שהאדם הזה הוא אני". קומת העמודים הושלמה ופנים המבנה נותר כשהיה, אך פתחים נסגרו, חללים הופרדו בזגוגיות והוסבו בהתאם לפונקציות הנדרשות ביקב: אולם ייצור, חדר חביות וטרקלין יין. הקומה העליונה יועדה למרכז מבקרים. בשלב האחרון התפנו לעיצוב.

יקב אולו, סגנון כפרי בטאץ' מודרני / צילום: הילה אולו
חלמתם על עיצוב מיוחד במשך השנים?
אמיר: "בטח, העיצוב היה קיים כי הבית כבר היה בנוי מאבן והאורווה בסגנון ספרדי, ולכן מבחינה אדריכלית הם מתכתבים".
הילה: "לאורך השנים גיבשנו דברים שאנחנו אוהבים וידענו איך הבית שלנו ייראה. אני ידעתי מה אני אוהבת ולאמיר היה המון ניסיון בבנייה אז בנינו ועיצבנו ביחד".
זאת אומרת שהבית הכתיב את הסגנון ליקב. זה היה מקור ההשראה?
אמיר: "בהחלט. הבית מעוצב כמו חוות עתיקות של גנרלים מימי בר כוכבא שבחצרן היו אורוות ומבנים, וזה משהו מיוחד, הכול מחובר ומדבר אחד עם השני באותה שפה".
לדברי הילה ההשראה הגיעה גם מהחומרים שבהם השתמשו בבית ויישמו ביקב. ככלל, השתדלו הזוג להשתמש בחומרים אקלקטיים טבעיים: עץ, זכוכית, ברזל, טיח טבעי, ויצרו עיצוב בסגנון כפרי עם טאץ' מודרני. התוצאה היא ניגודים שחיים בהרמוניה, מצד אחד חיבור להיסטוריה ובנייה באופי עתיק וישן ומצד שני פריטים מודרניים, מערכת שמע מתקדמת ותאורה חמה, ממוקדת ולא בוהקת.

יקב אולו, סגנון כפרי בטאץ' מודרני / צילום: הילה אולו
ללגום יין מול מראות הפרא
בקומה הראשונה נותרה תקרת הבטון חשופה, הקירות נמשחו בטיח שאמיר המציא עבור הבית, ואלמנט של תקרת עץ בגוון שמנת הושאל מתקרת הבית לזו שבמרכז המבקרים. את חדר החביות עטפו במחיצת זכוכית, ואור טבעי ממלא את החלל ומכניס את החוץ פנימה. פאה אחת משותפת לטרקלין היין, חדר שעוצב בהשראת טרקליני סיגר יוקרתיים ובמרכזו שולחן אבירים מרשים וכסאות עתיקים ממכירות פומביות, ומרחב ישיבה סלוני. ויטרינה בסגנון פרובנס שעונה על קיר אחד ובאחרים מעמדים שעיצבו מברזל, גדושים בבקבוקי יין משובחים. הצד הפונה אל הכרם קיבל פרופיל בלגי הנפער אל החוץ ובולע את היופי. הטרקלין מיועד למפגשי טעימות יין אינטימיים, ישיבות של חברות ואירועי יין קטנים.
מרכז המבקרים השוכן בקומה השנייה, מתהדר בחלל רחב עם בר פנימי ארוך ושפע שולחנות ישיבה פתוחים לקהל הרחב. השוס ממתין במרפסת צרה וארוכה, מרוצפת דק
מאלון אמריקאי ומראה פנורמי משגע. זה המקום להתיישב לאורכו של הבר, שאומרים שהוא הארוך במזרח התיכון - 35 מטרים, וללגום יין מקומי או בין־לאומי מול מראות הפרא. באמצע השבוע השירות בהגשה עם תפריט של פלטות גבינות, קישים וסלטים. ביום שישי התפריט מתרחב ובשבת אין שירות אלא ניתן לרכוש סלסלה ולמלאה במיני מעדנים משובחים: גבינות, שוקולד, ממרחים מיוחדים, קרקרים ולחמים וכמובן יין, וליהנות מסעודת פיקניק במרכז או בכרם. "המטרה", אומר אמיר, "היא להעניק חוויה שלמה, ולכן על הקירות יש יינות מצרפת, איטליה, ספרד ופורטוגל וגם יין מקומי שלנו או מיקבים שכנים במושב וסביבתו, שאיתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. זה הייחוד שלנו, שהאורחים יכולים ליהנות מחוויית יין מקומית וגלובלית וכל זה מוגש בכלים נאים, מוזיקה, תאורה ונוף". על זה מוסיפה הילה "אנחנו פונים לקהל שחובב יין ולייף סטייל ומציעים את כל החוויה. מבחר היינות גדול, האוכל טוב, ההגשה, השירות וכמובן העיצוב. המקום לא מאיים אלא נעים. יש תחושת יוקרה עם פשטות וניטרליות, גוונים טבעיים ותאורה צהובה. גם הכלים בשחור ולבן וטאץ' צבעוניות מתבטא בפרחים ומעט במנות".
זו גישה פתוחה מאוד למכור יין של אחרים.
הילה: "זה בא ממקום עסקי חכם, כי שיתוף פעולה נכון יותר מתחרות. הפרגון ההדדי
לא יוצר אנטגוניזם אלא חיבור וזה הסיפור". מאז 2001 ייצר היקב 2,000 בקבוקים, שאזלו. המלאי יתחדש בינואר, ב-9,000 בקבוקים ובהם גם שרדונה, רוזה, מרלו, גרנאז' בלאן ועוד, יש שפע מגוון.
ומה החזון?
הילה: "בשנים הקרובות נשווק את היין כאן כדי שהקהל יגיע ויכיר ונוסיף טעימות. הכי כיף לנו לקום בשבת ולראות משפחות נהנות על הדשא, עושה טוב על הלב שאנחנו יכולים לאפשר זאת. אנחנו שואפים לבסס את האירוח, להתמקצע ולהיות הכי טובים שאנחנו יכולים".