מאחורי יצירות אדריכליות כמו מוזיאון טייט מודרן בלונדון, אצטדיון 'קן הציפורים' של אולימפיאדת בייג'ינג 2008, המגדל המשולש בפריז ואפילו הספרייה הלאומית בירושלים,
נמצאים שני חברי ילדות, ז'אק הרצוג ופייר דה מרון, שהפכו לאדריכלים מהמובילים בעולם
באזל ייסד בנימין זאב הרצל את מדינת היהודים, ושם גם ייסדו, ב-1978, ז'אק הרצוג ופייר דה מרון, את משרד הארכיטקטים שלהם, שנקרא על שמם ונחשב לאחד החשובים והמשפיעים ביותר בעולם בתחומו. השניים, ילידי 1950, מכירים זה את זה מאז גיל שבע (הוכחה לא שכיחה במיוחד לכך שחברים יכולים לעבוד ולעשות עסקים ביחד, למרות הכול), הם למדו יחד במכון הטכנולוגי בציריך וניצחו עד כה על כ-600 פרויקטים משותפים ובסימטריה חביבה גם על כ-600 עובדים במשרה מלאה. בין היתר הם הסבו תחנת כוח על שפת נהר התמזה בלונדון למוזיאון הטייט מודרן, תכננו את האצטדיון האולימפי בצורת 'קן הציפורים' בבייג'ינג 2008, את בית התזמורת הפילהרמונית בהמבורג, חנות הדגל של פראדה בטוקיו, גורד שחקים נדיר בפריז ('מגדל המשולש'), המוזיאון הגלובלי לאומנות חזיתית בהונג קונג וגם את הספרייה הלאומית של ישראל (אפרופו הרצל) בקריית הלאום בירושלים.
מוזיאון האקדמיה המלכותית לאומנויות בלונדון (The Royal Academy of Arts) מקדיש להם בימים אלה (עד 15 באוקטובר) תערוכה מיוחדת, שהיא לא בדיוק רטרוספקטיבה במובן המקובל של המונח, אלא הצצה לראשם היצירתי, מוחם הקודח והשקפת עולמם של השניים, שזכו בין השאר בפרס רולף שוק היוקרתי לאומנות חזותית ובפרס פריצקר, שהוא הנובל של האדריכלות.

הרצוג ודה מרון. הרחבה של Stadtcasino באזל, 2012 - 20 / צילום: Margherita Spiluttini
המשרד של הרצוג ודה מרון פועל כאמור במגוון רחב מאוד של פרויקטים, בעיקר מבני ציבור, ובשלל גישות עיצוביות ותכנוניות שבאות לידי ביטוי בגיאומטריה יוצאת דופן ובשימוש מקורי וחדשני בחומרים ובטכנולוגיה. הם אוהבים אתגרים, אקספרימנטים והרפתקאות עיצוביות. הם שונאים לחזור על עצמם ומנסים להמציא את עצמם מחדש בכל פרויקט, עד כדי כך שקשה להאמין שאותם אדריכלים תכננו את מבצר האבן והתיל בעמק נאפה בקליפורניה, שהוא למעשה יקב, ואת הקזינו ספון הקטיפה האדומה בבאזל. הם נהנים לפלרטט עם אדריכלות ימי הביניים, של צריחים מחודדים, אבל גם לקרוץ לנוצץ
ולקיטשי. הם תזזיתיים ובלתי צפויים, ואין רגע דל איתם. במסגרת נימוקי השופטים שהעניקו לצמד השווייצרי את פרס פריצקר נאמרו למשל הדברים הבאים: "קשה לחשוב על אדריכלים רבים בהיסטוריה אשר התמסרו למעטפת האדריכלית בווירטואוזיות ובדמיון
כה רבים. הם מזקקים את המסורת של המודרניזם לכדי פשטות יסודית, תוך שימוש שלא
נראה כמוהו בחומרים ובמשטחים". בניו יורק טיימס כונה המשרד 'אחד הנערצים ביותר
בעולם'. הם נחשבים לאדריכלים 'אינטלקטואלים', כאלה שתאי המוח האפורים חשובים
בעבודתם לא פחות מהלבנים החומות.

ז'אק הרצוג (מימין) ופייר דה מרון (משמאל) / צילום: Diana Pfammatter
הטריקים נחשפים
התערוכה בלונדון מציגה בוויטרינות צופנות סוד - כמעט כמו בחנות תכשיטים - כ-400
שרטוטים, שרבוטים, סקיצות, מצגות תלת ממד, אביזרים, קוריוזים (אבנים משונות, שאריות צמר גפן ונוצות ואפילו אצות ים), חפצים (מצינורות ברזל חלודים ומעוכים ועד יציקות גבס ורסיסי זכוכית), מודלים מוקטנים ושאר מכמנים מארכיון המשרד העצום (המאופסן בבונקר ענק בבאזל, שגם אותו הם עיצבו כמובן, ושנקרא 'הקבינט'). מתברר שהשניים הם אספנים מושבעים של כל פרט הקשור לעבודתם, ושומרים הכול, פשוט הכול, למען ההיסטוריה. בתערוכה מופיעים גם עבודות בתהליך וגם אזכורים לפרויקטים שהגיעו לשלב מתקדם אבל בסופו של דבר לא יצאו אל הפועל, מסיבות שונות ומשונות,
כמו אצטדיון חדש לקבוצת הכדורגל של צ'לסי, בהזמנת בעל הקבוצה האוליגרך רומן אברמוביץ', וגשר חדש בסטמפורד. לעיני המבקרים נחשפים כל מיני 'טריקים' של השניים, כמו השיטות שבהן הם יוצרים את מה שנראה כמו סדקים טקטוניים וארכיאולוגיים מחומרים חדשים, כדי לשוות להם ארומה עתיקה או תחושה שבקעו מן האדמה, או כיצד הם ממציאים גוונים 'טבעיים' של עצים ופרחים על ידי שימוש בכימיקלים מפתיעים. התערוכה ממחישה, וכמעט ממחיזה, באמצעים שונים כמו הקרנות ומשחקי מחשב, את המעבר משולחן השרטוט אל המציאות ואל השימוש היום-יומי בבניינים שהצמד מעצב. שני מוקדים מרכזיים בתערוכה מתייחסים לשילוב הארכיטקטורה במערכת הבריאות, והם מעניינים במיוחד. הראשון הוא סרט תיעודי באורך 37 דקות, על מרכז שיקום בבאזל לנפגעי גפיים ואנשים שעברו תאונות קשות וטראומות אחרות, ודרך סיפורם של כמה מהם אנחנו מגלים עד כמה אור, חלל ועיצוב נכונים (מרפסות מוצלות, בריכות פרטיות וגגות פירמידה שקופים), עשויים לרומם את הנפש ואת המורל ולהאיץ את ההחלמה. חדר שלם מוקדש לבית חולים לילדים בציריך, פרויקט שהרצוג ודה מרון השקיעו בו שנים רבות של עבודה ומחשבה ושיושלם בשנה הבאה. העיצוב המושלם מעיד על כך שהם נתנו את כל ליבם לפרויקט. החדרים נותנים הרגשה ביתית ומקצים מקום להורים לישון בו לצד ילדיהם; לכל חדר יש גג שונה משלו, כמו בית נפרד; השימוש הנדיב בקורות עץ ובטון חשוף, ובאדריכלות נוף רגישה, מטשטש את ההבדלים בין החוץ והפנים, ובמקום מסדרונות מדכדכים בצבעי לבן-צהבהב, יש מפלסים אופקיים ו'רחובות'
מתעקלים בעלי אישיות עצמאית משלהם, שמציעים חצרות ומגרשי משחקים בגדלים שונים שיוצרים 'זהות ואינטימיות'. האתוס של אדריכלות ככוח מרפא וכלי להקל על החיים, מעורר התפעלות שמלווה בצביטה קטנה בלב, בידיעה עד כמה הוא נדיר בפועל. בתי חולים הם בדרך כלל מקומות לא נעימים ולא מאירי פנים, לא לילדים ולא למבוגרים. עצוב לחשוב על ההזנחה העיצובית דווקא במקומות שבהם נדרשים יותר מכל הקפדה עיצובית, אנושיות ויופי. המקומות שבהם אנשים אמורים לשקם את גופם ונפשם. אם יוצאת איזו קריאה בין השורות מהתערוכה הזו היא: בואו נבריא את בתי החולים!

תצוגת מיצב של תערוכת 'הרצוג ודה מרון' באקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון (14 ביולי - 15 באוקטובר 2023) / צילום: באדיבות האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון / David Parry, Herzog & de Meuron, Andreas Gursky / Sprüth Magers Berlin London / DACS 2023
התערוכה מעוררת הרהורים רבים נוספים. בעידן הקפיטליסטי החזירי, תנופת הבנייה בערים הגדולות נוטה לשרת את הקבלנים יותר מאשר את הדיירים, שהשיפור של איכות
חייהם נמצא פעמים רבות בתחתית סולם העדיפויות. על 'הנדסת אנוש' מהסוג שמנחה את הרצוג ודה מרון אפשר רק לחלום במקומות כמו רציפי הרכבת התחתית של לונדון,
שנדמים עוינים ממש למשתמש בשעות הלחץ, כשאלפי אנשים מגיעים ומגיחים מעשרות
כיוונים שונים ומתנגשים זה בזה פעם אחר פעם, יום אחר יום. וזו מערכת שקיימת כבר 160 שנה, מבלי שמישהו טרח לתקן את כל העיוותים התכנוניים שלה, שמקשים על החיים במקום להקל עליהם. אבל מתברר שגם הצמד עצמו אינו קדוש או אדיש להצעות כספיות של מיליונים או חסין מאש הביקורת. השניים הסתבכו כשגויסו לתכנן ולהקים מגדל משרדים בן 21 קומות מעל המבנה הוויקטוריאני היפהפה של תחנת הרכבת בליברפול סטריט, לונדון. מחאה ציבורית התעוררה כמעט מייד לשמע הבשורה, התוכנית כונתה 'מפלצתית', לא פחות, על ידי לוחמים אקולוגיים ושוחרי איכות הסביבה, וארגונים החרדים לקו הרקיע של עיר הבירה האנגלית ולשימור עתיקותיה. הרצוג ודה מרון עדיין יושבים על הגדר בנושא, ולא ברור אם המחאה תבטל את הפרויקט ואם השניים ימשיכו להיות מעורבים בו.

הרצוג ודה ומרון. טייט מודרן, לונדון, 1995 - 2000, 2005 - 16 / צילום: Iwan Baan