מעבר להנאה, למלאכות יד כוח להרפיה ומציאת שקט פנימי אבל מסתבר שידיים עסוקות במלאכות שנזנחו בחיים המודרניים, כמו סריגה, רקמה, וקליעה מפעילות במוח את אפקט התגמול על המאמץ
גם אם אינכם חובבי סריגה, קליעה, ליבוד או קדרות אפשרי להיזכר בחוויית התנסות כזו (או לכל הפחות בהתבוננות באחרים העוסקים בה) כדי להעלות בזיכרון או על הדעת את האפקט המרגיע שיש לעיסוק כזה על המצב המנטלי שלנו. בעולם רווי מתחים, לחץ והישגיות, שבו מדף ספרי העזרה העצמית קורס מעומס - לא כל אחד מצליח להיעזר במדריכים האלה כדי לשפר את איכות חייו. אבל לרבים מאיתנו הדרך לרווחה מנטלית ושקט פנימי מצויה בדבר זמין ופשוט: בשימוש בידיים שלנו. מסתבר שבכוחן של ידיים עסוקות ועמלניות להשקיט מחשבות ולזמן מנוחה למוח בצורה בלתי אמצעית וללא מאמץ. ד"ר סוזן ביאלי האס, רופאה אמריקנית ומומחית לבריאות ולאיכות חיים, מספרת במאמר שכתבה ב-2019 כי לאחר שמצאה את עצמה נסחפת פתאום לנקות את הכיור ולשפשף את האמבטיה, הבינה שהפעילויות האלה שבהן היא מפעילה את הידיים מנקות לה גם את הראש. היא שמה לב שכשהיא עסוקה ומוטרדת, דווקא כשהיא מרפה והמוח שלה 'אוף ליין', משוחרר ממאמץ מחשבתי - אז צצים רעיונות פורצי דרך ועולים פתרונות לבעיות. אפקט 'ניקוי הראש' ונחת הרוח מגיעים מסתבר לא במקרה כשאנו מפעילים את הידיים שלנו בעבודה או במלאכה מסוימת, וככל שהיא תהיה רפטטיבית יותר, מהסוג שלא דורש מחשבה - האפקט יתעצם.
ב-2010 ד"ר קלי למפרט, חוקרת מדעי המוח ההתנהגותיים באוניברסיטת ריצ'מונד, וירג'יניה, פרסמה ספר (Lifting Depression: A Neuroscientist's Hands-On Approach to Activating Your Brain's Healing Power) ובו עמדה על הקשר בין הסטטיות הפיזית של היום־יום שלנו לתופעות של דיכאון וסטרס. במחקר שלה היא מצאה כי כשמאמץ פיזי מייצר תוצאה מוחשית - אנחנו מפעילים חלקים מסוימים במוח שמשפעלים מעגל התנהגותי-רגשי-כימי של תגמול על מאמץ (Effort-Driven Rewards Circuit). המעגל הזה מייצר תחושת סיפוק והנאה ודוחק החוצה תחושות ריקנות, נטייה למצבי רוח ומחשבות שליליות המאפיינות דיכאון. וכך היא כותבת: "מה שמתדלק את מעגל התגמול על מאמץ הם סוגים מסוימים של פעילויות פיזיות, בייחוד כאלה שמערבות את הידיים. חשוב שלפעולות האלה יהיה תוצר שנראה לעין, שניתן להרגיש אותו ולגעת בו, כמו למשל סריגת סוודר או טיפוח גינה. פעולות כאלה המלוות במחשבות, תוכניות ובסופן תוצאות - משנות את הפסיכולוגיה ואת הכימיה של מעגל התגמול על מאמץ ומשפעלות אותו באופן אנרגטי".
ענת לב ארי, ממובילי חינוך יער בישראל / צילום: דווינה פיינברג זגורי
הקשר בין המחקר של ד"ר למפרט לחיים המודרניים שלנו ברור. רובנו מנהלים אורח חיים יושבני ובמשך שעות מניעים בייחוד אצבעות על מקלדת או מסכים, או כמו שהיא אומרת - לוחצים בייחוד על כפתורים במקום להדיח כלים או לשפשף כבסים. כל תנועה פיזית (וספורט כמובן היא דוגמה טובה) מיטיבה עימנו אבל על פי ד"ר למפרט להפעלת הידיים ולמגע שלהן עם חומרים (פעילות מרכזית כשעוסקים במלאכות יד וגם בגינון, אפייה ובישול למשל), יש אפקט גדול על המוח. העיסוק במלאכות יד ובעיקר במלאכות קדומות ומסורתיות, שהיו בעבר האנושי חלק מרכזי מהריטואל היומי ההישרדותי ונארגו לתוך האבולוציה של מרקם החיים (הנשי בעיקר) הוא לפיכך הרבה יותר מתחביב לשעות הפנאי.
קליעה בנצרים / צילום: נגה משל
קליעה בנצרים / צילום: נגה משל
בחינוך ולדורף למלאכות היד יש חלק מרכזי בגיל הרך והן קשורות לעדיפות שנותנים בשבע השנים הראשונות להתנסות חווייתית חושית על פני למידת ידע. הרעיון הוא
שכשילד שקוע במלאכה כלשהי (כמו סריגת אצבעות, גילוף ותפירה) התודעה שלו שקטה
והוא מחובר יותר לגוף שלו, לאינסטינקטים ולחלקים לא מודעים, וזה חלק מכוח מעצב
אישיות הנותן בסיס לתחושה של ביטחון בגוף, שליטה בסביבה וקשר מיטיב עם העולם.
"העבודה עם הידיים והלימוד דרך הגוף הם למידה מלמטה למעלה ובסיס למה שיבוא אחר כך", אומרת הדס שבט, מדריכת הורים ומייסדת קהילת הורים ברוח חינוך ולדורף.
"מלאכות היד הן עבודה של פיתוח מיומנויות עם הידיים ופעולת קשר עין־יד שדורשת ריכוז ומתאפשרת כשמערכת העצבים ברגיעה", היא מוסיפה. דליה קרישטל ברנובר, המנחה מעגלי סריגה, אומרת שכשסורגים יש דגש על קשר עין-יד ואף שנדמה כי הסריגה אוטומטית, יש בה הרבה תכנון ומתמטיקה בנוסף לביטוי אישי ויצירתיות. "האופי הרפטטיבי שבמלאכות תורם להשקטת התודעה ועובד על חוסן ומסוגלות", אומרת ענת לב ארי, ממובילות תחום חינוך יער בישראל, ומדגישה שזה נכון לכולם ולא רק לילדים. "המלאכות מעניקות למידה רב-חושית המבוססת על מגע עם חומרים שונים, אסתטיקה וראייה". לב ארי טוענת שיש כל מיני מתודות להרפות ולמצוא שקט פנימי "אבל בעוד שיש בינינו מי שמתקשים לצלול למדיטציה או לתרגל נשימות, לרוב האנשים - מלאכה היא כלי
שקל באמצעותו להיכנס פנימה והיא יכולה להרגיע מתח, פוסט־טראומה ואפילו להסדיר נשימה".
עבודה עם חומר ובוץ / צילום: הדס שבט
עבודה עם חומר ובוץ / צילום: הדס שבט
מגע מקרקע עם חומרים
בהקשר לפוסט-טראומה, ובוודאי בימים המורכבים שאנו עוברים ועוד צפויים לנו, סיפורו של איתן שקד על מטופל פוסט-טראומטי שהגיע אליו אחרי 30 שנה של סבל הוא לא פחות מהוכחה פלאית אודות הקסם המרפא של המגע עם החומר. שקד, דרמה-תרפיסט ומפתח שיטת משחקי אדמה, השמה דגש על טיפול רגשי בעזרת מגע עם הטבע ועבודה
יצירתית עם אדמה, מספר שאותו מטופל נגאל מייסוריו בזכות החוויה החושית של הידיים
באדמה. "כשהוא תיאר את התהליך שעבר הוא הדגיש את התחושות בין האצבעות ואת הקשר בין התחושה לחוויות השליטה בתנועה שחוללה עבורו שינוי". הטיפול אגב, התבצע במרכז משאבים בקרית שמונה, המטפל בנפגעי טראומה שמפנה משרד הביטחון. נחל זהב הוא החצר האחורית של המרכז וכוח הריפוי לפי שקד הוא גם בחיבור לטבע ובחוויה היצירתית שחוללה איזשהו חיבור מחודש לחיים. המגע עם החומר היה גם הנושא של כנס האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל שהתקיים ממש לאחרונה, אשר קיבל את השם 'חומרית אני מדברת' והתייחס לחומרים כאל שפת האם שלנו. הכנס ריכז סדנאות למטפלים תחת האמונה "שדרך הגוף, דרך מגע, דרך פעולות כלפי חומר, אדם יכול לבטא חלקים שמגיחים ללא מילים עד אשר אפשר להמשיג אותם ולהטעין אותם במשמעות".
עבור שקד המגע עם החומר כמציל חיים הוא גם אוטוביוגרפי. הוא גדל לאב ניצול שואה ואם לא מתפקדת ושרד ילדות מאתגרת בזכות תשוקה חזקה לפעול עם הידיים, שהביאה אותו לפיסול מרפא בחומר. "החוויה הזו יצרה לי מקום חדש ובזכותה רכשתי מיומנויות חדשות", הוא משחזר. בעבודה הרגשית שלו עם ילדים ומבוגרים הוא משלב עבודה עם אדמה וגם בובות, נגרות והקמת גינה. "הגוף הוא מרחב התמודדות תחושתי והמגע עם החומר מחולל תהליך נפשי", הוא אומר. שקד טוען שלילדים של היום חסר מגע עם חומר: "אחרי הגן הילד הופך להיות יצור תלמידי במיוחד בפן הקוגניטיבי ומדובר בעוול", הוא אומר ומקונן על כך שגם בגנים בישראל המגע עם חומרים הוא בייחוד עם פלסטיק ופחות עם חומרי טבע, על מצע של דשא סינטטי או גומי צמיגים, שהם גם חומרים רעילים המזיקים לבריאות.
דליה קרישטל ברנובר, מנחת מעגלי סריגה / צילום: שרון שחר
פתאום כולם סורגים ורוקמים
קרישטל ברנובר, מעצבת במקצועה ויוצרת במהותה, מובילה מפגשי סריגה במסגרת עבודתה בבית למלאכה ולריפוי, שאותו היא בוראת בביתה ובמקומות אחרים שאליהם היא נודדת, חמושה בחוטים צבעוניים ומסרגות. קרישטל ברנובר חשה שהתחום של רקמה, סריגה ומלאכות הוא ידע המונח במגירות מאות אם לא אלפי שנים ועכשיו הן נפתחות מחדש. "מלאכות היד הן פולקלור נשי שנולד מתוך צרכים, למשל להתלבש, ולא כתרבות פנאי וזה תחום שמצוי עכשיו בהתפרצות ובקאמבק מטורף. פתאום יותר חנויות מחזיקות חוטים וזה עולם ישן שקיבל משב רוח ולא מפסיק להתחדש", היא אומרת בהתרגשות ומציינת שיש תרבויות שזה מעולם לא נעלם מהן, כמו למשל רקמת הקרושה ביוון או סריגת הסוודרים בתרבות הנורדית. להערכתה, נקודת המפנה העולמית קרתה בקורונה
כשאנשים ישבו בבית וחיפשו מה לעשות - אבל ההתעוררות הגדולה החלה כבר לפני, אולי כתגובת נגד לייצור הטקסטיל ההמוני בסין וכחלק מתנועה ההאטה. קבוצות סריגה
קשורות לדעתה באופן ישיר גם לתחושת הבדידות הרווחת. מעגלי הסריגה מביאים שקט וריפוי, סוג של תחליף להתכנסות של פעם שבה נשות המשפחה ישבו יחד, תפרו, רקמו, תיקנו בגדים והטליאו גרביים.
איתן שקד, מפתח שיטת משחקי אדמה / צילום: אוסף פרטי
קרישטל ברנובר מספרת שסביב שבעה באוקטובר נוצרו הרבה מחוות של מלאכת יד (למשל סריגת בובות וריבועי רקמה שחוברו יחד כמחווה) והמפגש הנשי קיבל עוצמה נוספת. בסדנת הסריגה שהיא מנחה בקיבוץ משמר העמק נוכחות נשים מבוגרות מעל גיל 75, שאליהן הצטרפו בחצי השנה האחרונה נשות נחל עוז, הקיבוץ שנקלט במקום. "בסריגה יש ריפוי עמוק ולא סתם הנשים אומרות שהמפגשים הם הוול ביינג שלהן", היא מציינת. חלק מהחוויה קשורה גם בבחירה בצבעים, "צבע הוא גירוי ויזואלי והוא מפתה ומעורר את החלקים היותר שמחים שלנו ממש כמו מחזיר אור", אומרת קרישטל ברנובר. לב ארי מציינת שהבחירה בצבע היא בחירה מרפאת ולכן הרבה מאוד מהמלאכות עוד מימי המקרא קשורות בבחירת צבעים (ארגמן ותכלת) וגם העולם התרפויטי המודרני
מייחס לצבעים איכות מרפאת. "הבחירה, השפע, ההתלבטות לגבי צבע וחומרי גלם יוצרת קרבה עם עצמי ופעולות שמייצרות שמחה", מסבירה קרישטל ברנובר, אבל מדגישה "שבשורה התחתונה הסריגה היא רק תירוץ לחברותא נשית שהיא החוכמה הגדולה". ובמילותיה של אביבית גלנץ, המלמדת קליעה בחומרי טבע: "במפגשים קולעים לא רק את החומר, אלא גם את החיים שלנו אחת בשנייה ונוצר קסם סביב השולחן, בשקט של עבודה, בקשר שנוצר ובאינטימיות".