המלבישה ומעצבת הבתים קרן גרוס מציעה לישראלים להתנתק מהפינטרס ולפתוח את הראש, להבין מה אנחנו באמת רוצים ולא לחשוש מקטיפה, טפטים וצבע – הרבה צבע
לפני עשור חזרה קרן גרוס ארצה אחרי שהתגוררה במשך שנים בלונדון והחליטה להמציא את עצמה מחדש. בגיל 40 היא מצאה את עצמה בעיר חדשה בלי עבודה שהיא אוהבת. חברתה הטובה, שמכירה אותה מגיל 16, יעצה לה ללמוד עיצוב: "זה תמיד היה בנפשך, תמיד התעסקת בזה, זה חלק דומיננטי ממי שאת". משום מה היא אף פעם לא חשבה על זה קודם. לפתע זה היה נראה רעיון לא רע. חודש לאחר מכן היא כבר התחילה ללמוד את המקצוע ב'בבניין ודיור' ומאז ועד היום היא כבר עיצבה והלבישה עשרות חללים עם טביעת אצבע שאי אפשר לפספס.
מה זה אומר הלבשת בית? יש הבדל בין זה לבין עיצוב?
"הלבשה זה אומר שמקבלים איזושהי תבנית של בית ומבלי לשבור קירות, לשפץ או להזיז - יוצקים את התוכן. לא משנים סדרי בראשית. זה הטקסטיל, הריהוט, החומרים, האביזרים, השטיחים והווילונות. זאת עבודה של ליקוט, התעסקות בפרטים. כשאני מלבישה בית אני לא חושבת רק על המעטפת, אני מדמיינת את הלקוח שלי יושב על הספה ושותה את כוס הקפה שלו ורואה איך הכוס תיראה ואיך השטיח ואיך השולחן, עד הפרט הקטן בווילון. עיצוב פנים זה התעסקות גם במבנה עצמו. אפשר לקחת דירה, להשאיר את המעטפת אבל לשנות את כל החלל הפנימי. זה יכול לכלול שיפוצים, חידושים או החלפה בין חדרים, תלוי בפרויקט".

צילום: קארין רבנה
את רואה הרבה הבדל בין העיצוב בארץ לזה של אנגליה?
"בטח. באנגליה אפשר לראות הרבה עושר, תחשבי על טירות. זה משהו בתרבות. בישראל אנחנו מגיעים מתרבות הצנע, קיבוץ גלויות, סוציאליזם, זה משפיע בלי שאנחנו אפילו מודעים לזה. הרבה אנשים רגילים לעשות את מה שהם ראו אצל האחות או החברה, בעיניי זה קשור לתרבות הישראלית. באנגליה יש חשיבה יותר עצמאית. זאת מדינה עם היסטוריה עתיקת שנים. חוץ מזה, השימוש בצבעים זה משהו שהוא בא בטבעיות, אנשים לא מפחדים מזה. בארץ הרבה חנויות נצמדות לסגנון הנורדי והמינימליסטי. זה נהדר אבל בעיניי זה לא כמו להיכנס לחלל שיש בו טפטים ושימוש בסוגים שונים של חומרים וצבעוניות שהיא הרמונית ומדויקת. יש פה פלטה הרבה יותר מצומצמת. אבל אני מאמינה שיש גם תנועה חדשה, אנשים מוכנים להיפתח לדברים חדשים".

צילום: קארין רבנה
את מרגישה שהדברים שעובדים באנגליה יכולים לעבוד גם בארץ?
"כן. למה לא? אני חושבת שנושא הטפטים לדוגמה מאוד נכנס לארץ. אצלי אין פרויקט שאין בו טפטים, זה משהו שמאוד מאפיין את העבודה שלי. הבדים באירופה הם מדהימים, עשירים ומיוחדים. כשאני נוסעת ללונדון אני בהיי. אני תמיד מביאה איתי הביתה כריות. אין סיבה שרק הם ייהנו מהיופי הזה. לגבי המזג אוויר, לפעמים אנשים אומרים לי: "מה? ספת קטיפה? אבל נורא חם", אבל בעיניי זה לא באמת משנה; אם חם ממילא המזגן שלך עובד אז זה לא רלוונטי. הרי אף אחד לא יושב בבית על הספה ומזיע, בלי קשר לסוג הבד שבו היא מרופדת. אנחנו יודעים למצוא פתרון לכל דבר בלי קשר לבד כזה או אחר. בדים צריכים להיות נעימים וכיפיים, זה מה שחשוב בעיניי".

צילום: קארין רבנה
איך היית מגדירה את המשנה העיצובית שלך?
"אני מאוד אוהבת עושר; צבע, טקסטיל, שכבות. שילוב של הדפסים שבהתחלה לא ברור ללקוח איך הם בכלל ילכו ביחד, אבל במוקדם או במאוחר הם מבינים שזה עובד מדהים. שילובים שהם לא קונבנציונאליים. הרבה בתים בישראל נראים אותו הדבר, בוודאי בעידן של היום שלכולם יש אינסטגרם, פייסבוק, פינטרסט ומגזינים. יש אין-סוף מידע שמועבר אלינו ללא הפסקה. התפקיד שלי הוא להזכיר ללקוחות שהבית צריך לייצג את מי שהם, ואז לעזור להם להעצים, להגדיל, להרחיב ולמתוח את השריר הזה. כל זה מבלי לאבד את האמת שלי. לכל פרויקט אני מביאה את עצמי, בשביל זה לקחו אותי."
יש מתח מסוים בין הקשבה לעצמך לבין הקשבה לרצונות של הלקוחות שלך?
"אני לא באה כדי לעצב לעצמי מלא בתים במקומות שונים. אני באה כדי לעצב בתים שמתאימים ללקוחות שלי, כי בסופו של דבר אני נמצאת שם לרגע והולכת, הם אלו שנשארים עם זה, וזה צריך להרגיש שלהם. אומנם יש פה תהליך של היריון ולידה, אני
הולכת לישון עם זה בלילה, קמה עם זה בבוקר ונושמת את זה בכל מקום, אבל בסוף אני גם נפרדת מזה. הם צריכים לפתוח את הדלת של הבית ולהרגיש שזה הבית שלהם ושהוא
מייצג אותם. אבל בוודאי שאני מביאה גם את עצמי כי בשביל זה אני נמצאת שם. אני מאמינה שהבתים הכי יפים ונכונים ומדויקים הם בסנכרון מלא. הדיאלוג הזה קיים כל
הזמן".

צילום: קארין רבנה
איך את מצליחה לעזור ללקוח להבין מי הוא ומה הוא רוצה?
"אני לומדת מי הלקוח שלי, איך היום־יום שלו נראה, מה הוא אוהב, איך הוא מתנהל, איך הוא נח ומה נעים לו. מה שיכול להיות לי נוח מאוד, לאדם אחר יכול להיות הרבה פחות נוח. זה לא אומר שמשהו אחד טוב יותר מהאחר. אני לא באה להגיד להם מה נוח להם, אני באה לשמוע איך הם מתנהלים. אגב, הרבה פעמים אנחנו פשוט רגילים למשהו וחושבים שהוא הכי טוב לנו, כי אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר. ולכן יש מקום להזכיר
להם לבוא פתוחים ולהרחיב להם את הידע לגבי אפשרויות. אני רוצה לדייק את מה שהם
אוהבים. לצורך העניין לקוחה יכול להגיד לי 'אני אוהבת סגנון כפרי'. אבל יש הרבה מאוד סוגים של סגנון כפרי, ולא בהכרח מה שלי יש בראש זהה למה שלה יש בראש. אנשים גם הרבה פעמים משתמשים במונחים שהם שמעו אבל הם לא בהכרח מדויקים. אני מנסה להבין למה הם מתכוונים ואת הדבר הזה להעצים ולהגדיל ולתת לו את האינטרפרטציה שאני חושבת שהיא הכי נכונה, מיוחדת, מעניינת ושלהם. לא אחת לקוחות אומרים לי: 'כזה אני רוצה', אני מנסה להסביר להם שאם הם רואים את זה פה, כנראה שיש את זה בעוד מיליון בתים. אני רוצה שיהיה להם כזה, אבל כזה שהוא ייחודי רק להם".
מה בעינייך החשיבות בליצור בית שהוא שונה ומיוחד?
"חשוב לי לפתוח את הדלת ולראות מי האנשים שחיים שם. שכשהלקוח שלי נכנס הביתה הוא ירגיש שזה שלו. שזה לא סתם בית נחמד ויפה שאין לו קשר אליו. אני מאמינה שעל האדם להתחבר למקום שהוא חי בו, היכן שהוא מבלה את הזמן הפרטי שלו. כשמגיעים חברים ואומרים: 'וואו איזה מהמם. זה כל כך אתם', מה יותר משמח מזה? כי זה הם במובן הכי יפה ומשובח. לראות חלל יפה זה נחמד, אבל יש אין-סוף חללים יפים. בעיניי החלל הזה צריך לייצג את מי שגר בו ולספר את הסיפור שלו. גם אם לא רוצים להתפרע בחללים המרכזיים, תמיד אפשר להכניס יצירתיות בפרטים הקטנים. למשל, שירותי אורחים זה מקום טוב ללכת איתו באקסטרים. מבלים שם רק לכמה רגעים, לא ישנים או לומדים שם, ככה שאפשר להפוך אותם לדרמטיים ומגניבים בלי לקחת יותר מדי סיכונים. אולי חוץ מזה שהאורחים לא יסכימו לצאת משם".

צילום: קארין רבנה
נראה שאת מכניסה הרבה צבע בפרויקטים שלך. איזה ערך זה מביא מבחינתך?
"צבע קודם כל מעביר חוויה. כשנכנסים לחלל הוא יכול לעורר תחושה של שמחה, סקרנות, דרמטיות, הזמנה או חיבוק. לצבע יש הרבה משקל בזה. כשאני נכנסת לחדר אני בודקת איזה מסר אני רוצה להעביר בו - מינימליסטי ונקי? חם ומחבק? לפי זה אני מתחילה לשחק עם הצבעים והחיבורים ביניהם. לדוגמה, חדר שינה צריך להיות רך ונעים, רומנטי, לתת לי תחושה שאני יכולה לכבות את המתג בלילה ולהירגע. אני אוהבת מאוד צבעים שיש בהם הרבה עומק ושכבות, או תתי צבע, כמו כחול שנוטה לירוק או ורוד שנוטה לאדום. עוד דבר, צבע גם יכול לעזור לי בתחימה של חלל. לסמן מעבר מפינת אוכל לסלון או מפינת אוכל למטבח. צבע זה מסר. הוא עוזר לי להגיד הרבה בלי שאמרתי ומבלי להשתמש באביזרים מיוחדים".
מה היית רוצה שהעיצוב שלך יגרום לאנשים להרגיש?
"אני רוצה שאנשים ייהנו להתהלך בבית, שהוא יספר להם סיפור. כשאני מעצבת אני חושבת על הסיפור מתחילתו ועד סופו. אני רוצה שאנשים יסתקרנו מהרגע שהם דופקים
בדלת ושכל דבר בדרך יעביר איזה מסר. זה 'סטורי טלינג' לכל דבר. חשוב שהדיירים ירגישו בנוח ושהבית ייצג אותם. וצריכה להיות תחושה הרמונית, שהבית מדבר באותה שפה ושיש זרימה בין החללים. גם אם חלל אחד הוא יותר מינימליסטי ואחד יותר עשיר, עדיין יש קו שעובר כמו חוט השני. הפרויקטים שלי שונים זה מזה אך תמיד תהיה בהם טביעת האצבע שלי".