שיתוף
צילום: Shutterstock

צילום: Shutterstock

סיפורי מתאר
החיים במגדלים, דיור ציבורי, יחסי חברה-סביבה, ג׳נטריפיקציה ועוד — אלו הם מנושאי השיחות שמתכננת הערים ועורכת הדין ד"ר דורית גרפונקל מעלה בפודקאסט הנדל״ן בהנחייתה, בתקווה להכניס את תכנון העתיד לסדר היום הציבורי

נגה משל

02.12.2024

פודקאסט 'לחשוב דיור', מבקשת ד"ר דורית גרפונקל, מתכננת ערים ועורכת דין ובעלת משרד לייעוץ וליווי בתכנון עירוני וחברתי, לגעת באחורי הקלעים של תפיסות ותהליכים המשפיעים על האופן שבו נחיה בישראל בשנים הבאות, איפה נחיה וכמה זה יעלה לנו. "הפודקאסט נולד במסגרת אקדמית, בזכות תמיכה מאוניברסיטת בן גוריון בקורס שלי אודות מדיניות דיור, והוא נועד להעשיר את הקורס בדוגמאות מהשטח עם התמקדות במחוז הדרום", מספרת גרפונקל, ומוסיפה שבימים אלו היא מתחילה להוציא את הפודקאסט באופן עצמאי כדי להמשיך ולייצר שיח בתחום. "כיום, החלק הארי של השיח הציבורי אודות דירות ומגדלים הוא בעצם שיח על נדל"ן. אני לומדת מהמרואיינים המון על תכנון, על מדיניות ועל דיור, וגם על עצמי".

תסבירי קצת על דיור ציבורי חברתי - איפה זה עומד היום?
"בישראל יש הרבה בנייה שמנסה ליצור מלאי דירות חדש גם בהתחדשות עירונית וגם בהקמת שכונות חדשות. אפשר לדבר על שני צירים, ציר המחיר והישגיות הדיור והציר הקהילתי־שיתופי. מצד אחד יש את נושא הזכות לדיור והגישה לשירותים, מצד שני היכן שיש את אלה, המחירים גבוהים ומי שאין לו יכולת כלכלית לא יכול לגור שם. לצד היתרונות הלא מבוטלים של התחדשות עירונית, היא בעצם מחסלת מלאי דיור זול של דירות קטנות במרכזי ערים שאפשרו בעצם דיור בר השגה, כי הן ישנות, קטנות, ללא חנייה ואין בהן את המתקנים של בניינים חדשים. מבחינה חברתית יש לדיור נגיש גם היבטים של מוביליות חברתיות ויש גם משמעות למיקום הדיור הציבורי (ירוחם או בתל אביב) מבחינת אפשרויות תעסוקה, תחבורה ציבורית ואיכות שירותים, כמו בריאות וחינוך. יש גם את ההיבט של העירוניות והחברתיות - אנחנו רוצות ערים הטרוגניות, שמייצרות מפגש, ורוצים לשמור על המעמד היצירתי עיר ועל אנשי אומנות, רוח, תרבות, שאינם בהכרח בעלי יכולת כלכלית לעמוד במחירים הגבוהים, ולכאן גם נכנס הנושא של תעסוקה מועדפת, מורים ואחיות, מקצועות שהעיר זקוקה להם אבל המשכורות במקצועות האלה לא מאפשרות להם לגור בה".

ד''ר דורית גרפונקל / צילום: מתוך אוסף פרטי

ד''ר דורית גרפונקל / צילום: מתוך אוסף פרטי

איך מתחברת התחדשות עירונית לחברתיות וקהילתיות?
"אין קשר בין התחדשות עירונית לבין דיור חברתי, שיכול להתקיים גם בבניין חדש וגם בבנייה קיימת שלא מתחדשת. מה שחסר בארץ היא תפיסה שמזהה את הפוטנציאל של הבניין כבנייה חדשה. אפשר היה לחשוב שהמדינה, גם כמדינה וגם מתוקף הזכות שלה על דירות בדיור ציבורי, הייתה לוקחת חלק יותר פעיל בתהליך של התחדשות והייתה מעורבת יותר, בין כבעלת דירות ובין כמדיניות".

דיור חברתי יכול להתקיים גם במגדלים שצומחים כאן?
"אני לא בטוחה שמגדלים הם מקום לא קהילתי. הדימוי הוא שהמגדלים מייצרים ניכור אבל הם דווקא יכולים להיות חברתיים. ראינו את זה בקורונה למשל, כשחדרי דיירים הפכו לבתי כנסת ולמוקדים שונים. צריך לחשוב איך מגדירים קהילתיות ומי מחפש אותה. רואים שככל שיש יותר משפחות עם ילדים יש יותר דינמיקות חברתיות. יש מדדים לקהילתיות שתפורים לפעילויות משותפות ויש גם יחסי גומלין אחרים. דווקא בגלל הצפיפות והיקף משקי הבית שחולקים אותו מקום אכן רואים יחסי גומלין בין השכנים, שבאים לידי ביטוי למשל בקבוצות וואטסאפ ולא רק במקומות פיזיים. במתחמים גדולים יש קבוצות ייעודיות של מסירות, החלפות, קבוצות רכישה משותפות, פרסום עסקים ביתיים, מישהי שהולכת להביא חבילה מהדואר מציעה לשאר ונוצרות דינמיקות שלא בהכרח אפשר להקל בהן ראש. דווקא במרחבים הפיזיים כמו חדרי כושר וחדרי דיירים יש קושי וזה לא תמיד עובד בגלל פערים תרבותיים וחוסר הבנה, ואז רואים מנגנונים שבאים לפצות על זה (צ'יפים, מצלמות והרשמה) ונכנסת למרחבים האלה אסדרה. בעיתות השעה יכולות להיות גם התארגנויות, כמו כיתת כוננות בבניין ובשכונה ותרגילי בטיחות אש (ויש חברות ניהול שעושות את זה)".

מה חסר לדעתך בתכנון?
"אין מספיק חשיבה הוליסטית של בניית מרחב מחדש לטווח הארוך ואין חשיבה על צרכים עתידיים. יש הנחה מובלעת, למשל, שמתחמים מפונים יהפכו להיות צעירים והזקנים יהיו בהם מיעוט ולא בטוח שזו הנחה נכונה, אבל צרכים של גיל 65 הם לא של גיל 85 או 95 ואפשר היה לחשוב, למשל, על הדרך שבה יש לתכנן כאלו מרחבים שתתאפשר בהם יותר גמישות, למשל יותר שטחים ציבוריים ומשותפים. יש ניסיון לדבר יותר על תמהיל דירות אבל חסרה חשיבה עד הסוף איך הדברים ייראו בפועל. בנוסף, מדברים היום יותר על עירוב שימושים אבל צריך לדבר יותר על בניינים בעירוב חזקות (כמו דירות פרטיות, משקיעים ושוכרים)".

מה לגבי שטחים ציבוריים ובניית קהילתיות?
"השאלה מי יוזם אותה. יש קהילתיות שצומחת מלמטה, 'משוגע לדבר', או קבוצה שמארגנת ורותמת אחרים; ויש קהילתיות שמגיעה מהרשות המקומית או מהקבלן/יזם  שמתחילים להפעיל מנהלי קהילה ויוזמים פעילות קהילתית מלמעלה, אבל אם אין גרעין של תושבים יהיה קשה לשמר את זה. כשיש שטחים פתוחים פרטיים (או סגורים בבניין,) בעלי הדירות צריכים לשלם עליהם, חברת הניהול צריכה לנהל אותם, מה שיכול להשית יותר עלויות. יש בעצם מתח מובנה בין התכנון לבין מי שמחזיק ומתחזק בניינים".

תסבירי.
"ככל שאת נכנסת לבניין יותר מאורגן יש חברות ניהול ועוד גורמים שנכנסים לשרשרת, וזה הופך יקר ומתנגש עם המטרה של הוזלת הדיור. רוב ההסתכלות על בניינים היא הסתכלות על מספר יחידות דיור, מבלי להסתכל על יעדים חברתיים. הדיבור הוא איך מחדשים את ישראל במקום איך חיים בישראל. מגדלים זה לא רק מעבר לגובה, אלא מעבר לריכוז אוכלוסייה גדולה שחיה ביחד ואין מספיק מחשבה על זה. ככל שיעבור הזמן יהיה צורך ביותר קביים ציבוריים לתמוך במבנים האלה והרשויות עדיין לא הפנימו את זה. במדינות אחרות יש כלים לביקורת על הבניינים האלה ויש קמפיינים שמשנים תודעה של איך חיים יחד במגדל".

תני דוגמה לקמפיין כזה.
"נגיד זריקת בדלי סיגריות מהחלון. באוסטרליה ובקנדה התמודדו עם זה בקמפיינים של הרשות המקומית, איסוף בדלים יחד עם הקהילה והסברה שלא מגיעה ממקום שיפוטי. כשאין חשיבה כזאת במקרה של חברת ניהול או ועד בית חזקים מתחילה להיות רגולציה, כולל קנסות. מצד אחד זה לא נשמע אידיאלי ומצד שני זה שומר על ערך הנכס. בסוף יש מי שרוצה קהילה ויש מי שרוצה לחיות בשקט".

עוד כתבות

הפגנת ׳חיי שחורים נחשבים׳ / צילום: Shutterstock
בין אנדרו קרנגי לקוקה קולה: האחריות החברתית היא עסק ותיק
גלעד פדבה
צילום: תמר מצפי
בין תרבות "סמוֹך" למדיניות "יהיה בסדר": ההיסטוריה הקלוקלת של התשתיות בישראל
יונתן שם־אור
כלב הים הרובוטי פרו / צילום: האתר הרשמי ,Paro
בינה מלאכותית וננו רובוטים: איך תראה הרפואה ב-2035
רון קסלר
צילום: Shutterstock

מקודם

רווחה ומשמעות לעובד: עמותת אנוש מסייעת להעסקת מתמודדי נפש

© כל הזכויות שמורות לגלובס