שיתוף
האסם השחור, גלבוע / צילום: אלעד מנטל

האסם השחור, גלבוע / צילום: אלעד מנטל

אסתטיקה פוגשת היסטוריה
האחד נבנה כאסם כפרי ישן, השני הוא מבנה היסטורי שעבר שיפוץ מהיסוד - שני מתחמי האירוח החדשים בגלבוע ובבת שלמה, מעוצבים בקפידה מהמבנה ועד לכלי המיטה, ומאחוריהם אנשים שחולמים על מקום שהוא מעל לכל המצופה

אורלי גנוסר

22.06.2023

כתם שחור בלב יער הוא לא מראה שגרתי, וכשלכתם צורת אסם כפרי, שכמו יצא מעיירה מזרח אירופאית או חווה נידחת במערב ארצות הברית, המראה חורג בנוף שבעתיים. כדי להבין מה הביא את דניאל ונדב נבו, הבעלים, לעצב בצורה ובצבע כמעט פרובוקטיביים, צריך להתחיל במקום אחר לחלוטין, אצל דניאל עמוק בנבכי הנפש פנימה. תריסר שנים שהיא עוסקת בתיירות בחווה משפחתית ביישוב נורית שבגלבוע, ובשנתיים האחרונות הקימה חברת השקעות בתחום הנופש. כשהרצון לבנות בית עלה, היה ברור שהוא צריך להיות בקרבת החווה, בזכות הקסם שנח על האזור. לנבו היה חזון אישי, שהתחבר לאווירת היער העוטף את השטח, על מבנה ייחודי שלא קיים בשום מקום. אחרי מסע בין טובי המעצבים, מפגשים, רעיונות ותוכניות, הבינה נבו שעליה לקחת את המושכות לידיה והלכה עם הלב - מבנה במראה ישן של פעם. "אנשים לא יודעים להעריך את הישן ולי זה נוגע ברמות. ראיתי בחיים שלי את הכי יקר וזה אף פעם לא גרם לי לאותה תחושה שאני מקבלת ממשהו ישן, שלו רקע ואופי. אם לא הייתי עוסקת בהשקעות, הייתי מחפשת מבנים ישנים שאפשר להפוך למלון ולעצב בנגיעה מודרנית".

במשך חודשיים אינטנסיביים עסקה בתכנון, שכרה משרד מהנדס ומדי יום יצאה לשטח, סקרה והעבירה הנחיות עדכניות לשרטוט. "לא עצרתי עד שהגעתי לבית שאני רוצה. כשהעלנו הדמיה זה היה 'וואו', וכשהפרויקט הסתיים המציאות עלתה על כל דמיון". הבית נבנה בחלקה מוקפת יער ונבו חלמה להכניס את החוץ פנימה, כך נולדו החלונות והפתחים הרבים שנפערו בו. "לא רציתי למסגר את הנוף כמו תמונה, אלא שיהיה פתוח", היא מחדדת. "היה לי גם קטע עם הצבע - רציתי שחור ומבנה בצורת אסם של סוסים, כדי שיהיה בית מיוחד ושונה ולא עוד בית בישראל".

מתחם האירוח של יקב בת שלמה / צילום: עמית גירון

מתחם האירוח של יקב בת שלמה / צילום: עמית גירון



למה אסם?
"כשגרנו באנגליה ראינו הרבה אסמים גדולים ויפים בחוות. גם כשאני מטיילת בגלבוע אני מתחברת למבנים ישנים, כמו אורוות, אסמים ומחסנים. תמיד היה לי חלום לשמור על קווי המתאר של האסם ולהפוך את הפנים לבית לא סטנדרטי".

כי למבנה ישן יש סיפור?
"לגמרי. לפעמים כשאני יושבת במקום ישן, אני מסתכלת על הרצפה והקירות וחושבת מי גר שם, מי תכנן, מי בחר ואיך חיו שם. הישן הוא יותר יקר בעיניי, יש לו אווירה וקסם של פעם".

להכניס את החוץ פנימה, האסם השחור / צילום: אלעד מנטל

להכניס את החוץ פנימה, האסם השחור / צילום: אלעד מנטל

הבית נבנה מעץ והחוץ צופה בחיפוי מיוחד עמיד וחסין לפגעי מזג אוויר. הפנים מעוצב במודרניות ובמטבח גם נגיעות כפריות וצמחייה שפוזרה במרחבים כדי להעצים את הטבעיות. הבית משתרע על פני 240 מטרים רבועים בשתי קומות. בראשונה חלל משותף למטבח, לסלון ולמעבר למדרגות וממ"ד המשמש חדר אירוח זוגי. חלקו הפנימי קיבל את החיפוי החיצוני השחור. לצד הממ"ד חדר ילדים ומקלחת. בקומה העליונה שורה של ארבע סוויטות, הכוללות חדרי רחצה פרטיים ומרפסת. בחצר בריכה ומתקן מדורה (pit fire) שמתאים לשעות הערב הקרירות. הווילה מושכרת בשלמותה למשפחה מורחבת, לקבוצת חברים או לחברות שיוצאות מהמשרדים לקבל השראה בטבע. היא מתאימה ל-18 אנשים ובאירועי בוטיק מארחת עד 60.

צילום: אלעד מנטל

צילום: אלעד מנטל

ציונות רומנטית

לא הרחק משם, במושבה הוותיקה בת שלמה, בין בתי רחוב הראשונים ההיסטוריים, פועל מתחם האירוח של יקב בת שלמה, שהקים יזם ההיי טק אלי וורטמן. כשהגיע למושבה הרומנטית ב-2010 התאהב מייד. "אני זוכר שזה היה מדהים בגלל ההיסטוריה, ואפילו שהרחוב נראה קצת מוזנח ונשכח, היה לי ברור מה אני רוצה לעשות ושאהפוך את זה למקום חי ועובד".

וורטמן רכש 50 דונם חקלאיים לכרמים ולגן ירק ובית היסטורי במצב חורבה מתקדם, והחל לרקום לחלומו תבנית וצורה. כמי שעלה ארצה מתוך אג'נדה ציונית של פעם, הוא שואף לחבר את החברה הישראלית לאדמה ולערכי המקום וההיסטוריה. "הרבה אנשים צחקו, אבל בחלום הציוני יש חיים טובים בארץ ישראל, וחשוב לי להראות איפה התחלנו ולאן הגענו".

צילום: עמית גירון

צילום: עמית גירון

אתה מנסה לגשר בין ראשית ההתיישבות להיום?
"כן כי אלה ערכי המורשת, לשמור על מה שהיה ועל המקום שיש, ולחגוג את הערכים והחברה הישראלית, את היצירתיות, היין, האוכל, האומנות, האדריכלות והחדשנות".

הקשר בין וורטמן לעיצוב מקרי בהחלט, אך הוא נשאב לפרויקט ונגע בכל רובד, משל היה מעצב. בתכנון שמר על ההיסטוריה המקומית, בכדי שאנשים יוכלו לגעת בה וכך יבינו את הפשטות מפעם. עם האדריכל ארנון ניר, יצא למסע שנועד לחבר את הציונות הרומנטית למילְיֶה שלו, לאנשי תל אביב ולהיי טק. היין היה מבחינתו הפיתוי, לצד אוכל טוב, אירוח ברמה גבוהה, אומנות ועוד. "רציתי ליצור מקום נחשק שאנשים ירצו לשתות יין, לאכול ארוחת שף וללון, ויחוו רומנטיקה של העבר, של היום ואולי גם של העתיד".

ארוחות שף מתקיימות במרפסת הסגורה ב'יקב בת שלמה' / צילום: עמית גירון

ארוחות שף מתקיימות במרפסת הסגורה ב'יקב בת שלמה' / צילום: עמית גירון

חוויית האירוח במקום הוליסטית; האורחים מתקבלים בחצר נאה, אינטימית ומטופחת. הביקור מתחיל בסיור במושבה עם סיפורי היסטוריה, טיול ברחוב הקצר על 13 הבתים וכן תצפית והסברים על שטחי החקלאות. בחדר הטעימות לוגמים יינות מתוצרת היקב המפורסם בלבנים, אך יש גם אדומים, וזאת סביב שולחן העשוי קורות עץ מהבית המקורי שנשמרו מהשיפוץ. האירוח מלווה בגבינות מקומיות וירקות מהחווה האורגנית. על הקיר עבודת אומנות של פסיפס ישראלי, המייצגת את השפע שבאדמה ובחברה.

המסע נמשך אל בית האבן המקורי ששוחזר. "מרגע שנכנסים," אומר וורטמן, "פוגשים את ישראל של היום, את מה שבנינו והצלחנו להשיג, וזו הבשורה שרציתי להביא". על הקירות שבין המטבח לפינת ההסבה תלויות יצירות אומנות, רובן של אומנים ישראלים, שנרכשו לאוסף הפרטי בסיועה של יפעת גוריון. האומנות משקפת מבחינתו את הסיפור המקומי ואת ערכיו, ולקח לו שנה לבחור את היצירות, לפגוש את האומנים ולשמוע את סיפוריהם.

במרפסת הסגורה בקירות זכוכית, שולחן אוכל ארוך, שבו מתקיימות ארוחות שף לבחירה בערב וארוחות בוקר בסגנון 'פארם טו טייבל' מהחווה האורגנית. ואז גולשים לחצר במפלס נמוך יותר, המוקפת גינה מטופחת להפליא, ושלוש יחידות אירוח מעוצבות בסגנון מודרני סביב בריכה וגן יפהפה. היחידות מתאימות לזוגות ויש יחידה רביעית בקומה השנייה של הבית המקורי, אשר מופעלת רק בהשכרת כלל המתחם.

צילום: עמית גירון

צילום: עמית גירון

מי עיצב את החדרים, מי בחר את הכלים, הרהיטים ופרטי הנוי?
הרהיטים ופרטי הנוי? "ארנון ואני. הוא הביא את התוכן האדריכלי והבין שהמפגש של העבר וההווה חשוב לי וליווה אותי בבחירת כל הפריטים עד המזוזה".

היה חשוב לך להיות מעורב בבחירות?
"הם לא פגשו קליינט כמוני, כי הייתי חייב להכיר את כל האנשים שלקחו חלק בפרויקט ואת הסיפורים שלהם, וזו הייתה חוויה אישית שלקחה הרבה זמן".

מצאת בעיצוב הנאה?
"המון. אולי בגלגול הבא אחזור בתור מעצב, אני מאוד אוהב את זה, זה מתחבר ליזמות, ליצירתיות ולסיפור של כל דבר. עיצוב זה יופי ואסתטיקה וזה כמו ספרים בבית, זה משקף את מי שאנחנו. אבל הסיפור הוא מעבר לאסתטי, אני מרגיש אחראי למורשת, והמטרה היא לשמור על הייחודיות והסיפור של המקום. בלי אסתטיקה יוצאת דופן, יין או אוכל טוב, בלי האנשים, שיתוף הפעולה והסבלנות, לא הייתי מגיע לזה ולא הייתה לי במה לסיפורים. זו הייתה הזדמנות לשקף אותם החוצה".

עוד כתבות

צילום: Shutterstock
טרגדיית היציאה המוקדמת לפנסיה של בני הגיל השלישי
שרון שילוח
צילום: Shutterstock
הוליווד נגד הקשישים: למה מבוגרים לא מקבלים כבוד באוסקר
אסף קליין
מאריכים ימים בזכות הקהילה. בני ברק / צילום: מיכל רביבו
עתידות: בקרוב נשבש את המוות - הטרנדים שישנו את עולם הרפואה
רון קסלר
אפליקציית Bit

מקודם

איך הפך המושג תעביר בביט למטבע לשון?

© כל הזכויות שמורות לגלובס