ההתעניינות הגוברת בעולם ובארץ באומנות אפריקאית משקפת תהליכים תרבותיים, ובראשם המאבק של תנועת Black Life Matter • פריצתם של אומנים אפריקנים
למרכז ההתעניינות של עולם האומנות העכשווית חושפת את הקהל לתרבויות רחוקות ולקולות שהושתקו שנים רבות
בעשור האחרון הפכה האומנות האפריקאית לענף משמעותי בשדה האומנות הבין־לאומי. יצירותיהם של אומנים אפריקאים מוצגות בתערוכות ובמוזיאונים במרכזי האומנות החשובים בעולם וזוכות לפופולאריות. במכירות הפומביות החלו להקדיש מכירות מיוחדות לאומנות אפריקאית, עם היקף מכירות שמכפיל ומשלש את עצמו ושיאי אומנים שנשברים באופן תדיר. סיגל מרדכי, מנכ"לית סות'בי'ס ישראל, מספרת שמאז החל בית המכירות לערוך מכירות של אומנות אפריקאית, היקפן עולה ב-50% כל שנה ובכל מכירה משתתפים 20%-30% רוכשים חדשים.
איך קרה שדווקא עכשיו האומנות האפריקאית מקבלת את אור הזרקורים? התשובה היא כמובן מורכבת ומתבססת על הבשלת תנאים במישורים רבים. ההיבט הכלכלי הוא אחד הדומיננטיים שבהם: בחלק מכלכלות אפריקה, נסיבות גיאו־פוליטיות הביאו להתרחבות מבורכת של מעמד הביניים וגידול במשכילים ובעשירים. העלייה ברמת החיים גרמה לביקוש גבוה לאומנות ובמיוחד אומנות מקומית, שתשקף את הזהות של הרוכשים. במקביל, חלה השקעה מוסדית משמעותית - מוזיאונים לאומנות עכשווית נפתחו, כמו גם בתי ספר רבים לאומנות והושקעו כספי מדינה במלגות ובשהות של אומנים במוסדות אומנות ברחבי העולם.
עם הזמן העולם הפך להיות גלובלי ונגיש יותר - העברת קבצי דימויים מאפשרת לגשר על פערי מרחק פיזיים. מגפת הקורונה, שגרמה לסגרים בכל המדינות, השפיעה גם על אופי הפעילות בתחום האומנות, וגם השמרנים ביותר היום מוצאים שניתן להתרשם מיצירת אומנות דרך מסך, ולאו דווקא במפגש פיזי.
הגלובליות היא גם תרבותית והיום אנחנו מורגלים יותר לתת מקום לדימויים שמשקפים תרבויות שונות, חוויות שונות וזהויות שונות. רעיון המגוון (diversity) הפך לערך מרכזי שפתח את הדלתות לאומנים רבים ואפשר להם למשוך אספנים מקצוות העולם, גם אם אין להם בסיס תרבותי-לאומי משותף איתם.
בתוך עולם האומנות השפיעה במיוחד הביאנלה בוונציה מ-2015, שנאצרה על ידי האוצר והיסטוריון האומנות הניגרי אוקווי אנווזור (Okwui Enwezor) ושבה ניתן מקום
חסר תקדים לאומנים מאזורים המוגדרים כפריפריה בעולם האומנות - דרום-מזרח אסיה, דרום אמריקה וכמובן אפריקה. היות והביאנלה בוונציה היא האירוע החשוב ביותר בשדה האומנות העולמי, הרי שהחשיפה לאוצרים, קובעי דעה ובעלי ממון הייתה קריטית עבור ההתפתחות של לא מעט מהאומנים שהציגו בה.
ההשפעה הדרמטית מכולן קשורה באופן ישיר לתנועת Black Lives Matter, שפרצה
לתודעה הבין־לאומית עם מותו בחניקה של ג'ורג' פלויד, על ידי שוטר במאי 2020. בעקבות מחאה זו הושם דגש על אומנים אפרו-אמריקאים במוזיאונים ובגלריות, והמגמה התרחבה מהר מאוד לאומנים אפריקאים בכלל. אספנים רבים החלו לאסוף אומנות שחורה באופן אקסקלוסיבי ואחרים החלו לשלב אותה באוספיהם, תוך מתן ביטוי לגיוון תרבותי.
Foster Sakyiamah / צילום: באדיבות האומן ורזידנסי Noldor
ואלו שמות
כשמדברים על אומנות אפריקאית, חשוב לזכור שמדובר בעשרות אלפי אומנים שבאים מ-54 מדינות, שבהן חיים מאות שבטים וקבוצות אתניות, כך שמדובר במגוון אינהרנטי רחב. לכך יש להוסיף את התפוצה האפריקאית - יוצאי אפריקה שהם או הוריהם היגרו למדינות שונות מחוץ לאפריקה, אולם הם מזדהים בין היתר כאומנים אפריקאים. "אפשר למצוא באומנות האפריקאית את כל הזרמים והסגנונות באומנות", אומרת מרדכי. "כל אחד מהאומנים האפריקאים הוא אינדיבידואל בפני עצמו שמגיב דרך האומנות שלו לנושאים אישיים, חברתיים או פוליטיים וכיוצא באלה, כמו כל אומן גרמני, טורקי או ברזילאי". בין השמות הגדולים של האומנות האפריקאית העכשווית ניתן למנות כמה בולטים, שהפכו לשם דבר גם מחוץ להקשר האפריקאי. אל אנאצוי (El Anatsui) הוא מבכירי האומנים שיצאו מגאנה, בעל גוף עבודות רחב ומגוון, אולם הוא ידוע במיוחד בזכות המארגים שהוא יוצר מכיסויי אלומיניום של בקבוקי שתייה ואלכוהול וכן מחומרים
אחרים. מארגים אלה מוצגים בשלל תערוכות חשובות וכן בירידי אומנות והם מזוהים איתו מאוד. אנאצוי בוחר בעבודות אלה להפנות את תשומת הלב אל הפסולת שבני האדם מייצרים.
ינקה שוניברה (Yinka Shonibare) הוא אומן בריטי-ניגרי, שחוקר את הזהות המורכבת שלו דרך האומנות. הוא יוצר פסלים ומיצבים שבהם הוא משתמש בבדי הבטיק האופייניים
לאזורים שונים באפריקה. עבודתו מתייחסת רבות לנושא הגלובליזציה ולמפגש תרבויות. יצירותיו מוצגות בטייט מודרן, ב-MoMA ובמוזיאונים נחשבים נוספים. האומנית ג'ולי מהרטו (Julie Mehretu) ממוצא אתיופי ואת עבודותיה היא מתארת כסיפורי מפות ללא
מיקום, שבהן היא שואבת השראה ממיפוי אווירי, תוכניות אדריכליות ועוד. ציוריה יכולים להגיע גם לגודל של 30 מטרים רבועים, שבהם היא משתמשת בצבעי אקריליק, עפרונות, דיו וצבע תעשייתי. אל אלה ניתן להוסיף גם את וויליאם קנטרידג' ומרלן דומא, שני אומנים מדרום אפריקה שבשנים האחרונות הפכו לאומנים מהחשובים בעולם, עם תערוכות רטרוספקטיבה ענקיות במוזיאונים כמו הרויאל אקדמי בלונדון והפלאצו גראסי בוונציה.
בדור הצעיר ניתן למצוא את קהינדה וויילי (Kehinde Wiley), שאביו הניגרי היגר לארצות הברית, והוא התפרסם כאשר הוזמן לצייר את דיוקן הנשיא אובמה. וויילי מצייר בהשראת המאסטרים הגדולים של תולדות האומנות, אולם גיבוריו הם תמיד שחורים, מתוך רצון להנכיח את הזהות שלהם שכמעט נעדרת ביצירות הגדולות של תולדות האומנות. אומנית צעירה ומצליחה נוספת היא נידקה אקונילי קרוסבי (Njideka Akunyili Crosby) שגדלה בניגריה והגיעה לארצות הברית לצורך לימודים בשאיפה להיות רופאה. בדרך היא החליפה שאיפה זו באומנות והתמחתה בה. ציוריה מערבים טכניקות שונות, ביניהן קולאז' בשימוש עם בדים ועיתונים. תהליכי העבודה הארוכים שלה מביאים לכך שאספנים מחכים חודשים ארוכים ליצירותיה.
גם בישראל ניכרת התעניינות גוברת באומנות אפריקאית, וזו מוצגת ביותר ויותר חללי תצוגה, אם כי עדיין לא במוזיאונים. סרג' תירוש, שהקים את הקרן Africa First, אומר: "בעשור האחרון החל עניין הולך וגובר באומנות שחורה עכשווית בעולם ובמקביל ישראלים רבים שעשו עסקים ועבדו ביבשת נחשפו אליה, והדבר מקבל ביטוי כאן בעיקר בשל יוזמות של אנשי אומנות ועסקים ישראלים". תירוש ממשיך ומספר שכבר ב-2017 הקים את אוסף Africa First. שהספיק לארח כתריסר אומנים אפריקאים לרזידנסי (שהות אומן) בישראל. "בשנה האחרונה אנחנו משתפים פעולה עם גלריה גורדון, שם הוצגו מספר תערוכות שזכו להצלחה מרובה בקרב אספנים ישראלים", הוא מוסיף.
בימים אלה מוצגת בסניף בית המכירות סות'בי'ס בתל אביב תערוכה מתוך אוסף של שני אחים ישראלים, שהקדישו אותו לאומנות אפריקאית עכשווית. בתערוכה הושם דגש על ייצוג לאומנים מכמה שיותר מדינות באפריקה והיא מגוונת וצבעונית. "התערוכה הנוכחית של אומנות אפריקאית עכשווית ממשיכה את אותו הלך הרוח שאיתו אנחנו עובדים, לחשוף ולהציג לקהל המקומי שלנו אומנים, במקרה זה אפריקאים, שפועלים בסצנת האומנות הגלובלית, ליצור תוכן סביב הנושא המוצג, ובעיקר לחשוף באופן פומבי יצירות שאין אפשרות אחרת לראות אותן, מכיוון שהן באות כאמור מאוסף פרטי", אומרת מרדכי.
למעשה, בישראל יש גם ייצוג מקומי של אומנות אפריקאית, של אומנים שהיגרו אליה בעיקר מאתיופיה. אחרי שנים שבהן האומנות של יוצאי אתיופיה התמקדה בתחום הקראפט המסורתי, הדור הצעיר והמוכשר יוצר ומציג אומנות עכשווית במגוון מדיומים הנוגעים לזהות ולמורכבות החיים. האומנית הבולטת והמצליחה ביותר הינה נירית טקלה,
שעבודותיה נמכרות בארץ ובחו"ל בעשרות אלפי דולרים. בנוסף ניתן לציין את האומן משה טרקה, הציירות טיגיסט יוסף רון ומיכל ממיט וורקה, הצלמים גדעון אגז'ה ואפרים ווסה ואחרים.
אם בעבר התייחסו לאומנות האפריקאית כטרנד חולף, הרי שכיום ברור שהיא כאן להישאר, כיוון שהיא מייצגת ערכים רחבים וחשובים בתרבות העכשווית. בשנים הקרובות סביר שנראה חדירה משמעותית יותר של אומנים אפריקאים למרכז הבמה לצד התמתנות בקצב הצמיחה.