מס שבח, מס רכישה

הדגש בתיקון 50 הוא בהקלה על נכסים המסווגים כרכוש קבוע, ולא על נדל"ן המהווה מלאי עסקי

במועד בו מועבר נכס לקרוב ללא תמורה לא מתגבש חוב מס, והחוק אף אינו קובע מנגנון של "דחיית מס", ומתייחס אל ההעברה כאילו לא אירעה מעולם

ולמס מכירה התנגדו, בנימוק שהוא עיוות יותר גדול ממס רכוש

אנשי המערכת נוטלים לעצמם את הרשות לפרש כטוב בעיניהם את המושג "קרוב"

הפטור ניתן למס השבח בלבד, והדייר שמרחיב את דירתו ומשלם פיצוי לשאר הדיירים, חייב לשלם מס רכישה על התמורה

קבעה: תשלום שכזה מותר בניכוי רק לפי פקודת מס הכנסה

כדי ליהנות מהפטור ממס אין די בהסכמה חוזית בין הצדדים, אלא יש להשלימה בהליך תכנוני כקבוע בחוק התכנון והבנייה * הקלה גם בפינוי-בינוי

האם יוכרו הוצאותיו המשפטיות של "נישום" כהוצאה לצורכי שומת השבח
כנגד שומות שהוציא לו מנהל מס שבח, או כהוצאה לצורכי מס הכנסה?

סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי "מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד שהרווח מהן נתון לשומה על פי הפרק הראשון לחלק ב' לפקודת מס הכנסה, תהא פטורה ממס". סעיף זה מביא ליצירת "מתח" בין החוק לפקודת מס הכנסה

גם כשמנהלי ההקדש קיבלו אישור כמוסד ציבורי המכירה לא תהא פטורה ממס, שכן החבות במס מוטלת על הנהנים, שלא טרחו לאשר המעמד כ"מוסד ציבורי"

חוק ההסדרים פתח הסכר שהרתיע ומנע מבעלי מקרקעין ויזמים לבצע פעולות איחוד וחלוקה, תוך מיצוי הפוטנציאל הגלום בכלים חשובים אלה

תפקידם העיקרי של אנשי המס הינו לגבות מהנישומים את הסכומים המירביים, במסגרת החוק. על כך אין, ולא יכולה להיות, כל מחלוקת. לצורכי השגת היעדים הללו, נוהגים אנשי המס, לא אחת, להשתמש בפרשנות "תכליתית" של חוקי המס, ובתי המשפט מגלים מידה לא קטנה של אמפטיה עם עמדת המדינה

פסק דין חדש מטשטש את ההבחנה המסורתית בין תחולת חוק מיסוי מקרקעין ופקודת מס הכנסה

רכישת מניות באיגוד מקרקעין חייבת במס רכישה בשיעור מלא ולא מדורג, גם אם בבעלות האיגוד דירת מגורים

שאלת הפטורים ותושבי החוץ עדיין פתוחה

ביהמ"ש העליון בעניין עין צורים קיבל את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין לגבי עיסקת הפשרת קרקע חקלאית עם יזם לפני שינוי הייעוד